חשוב לציין גם, כשסוף סוף סטודנטים בקולג’ חוזרים לקמפוס, שאפילו במהלך מגפת הקורונה האכזרית, תומכים אנטי-ישראלים לא הפחיתו את ההתקפות שלהם על תומכים פרו-ישראלים ועל סטודנטים יהודים.
אחת הטקטיקות הפופולרית של פעילים אנטי-ישראלים היא הצגת החלטות בהשראת תנועת החרם, מניעת השקעות והסנקציות (BDS) בגופי חקיקה של סטודנטים.
ההתפתחויות האחרונות באוניברסיטת קולומביה היו בין הבולטות.
בסוף ספטמבר, אגודת הסטודנטים הצביעה על חקיקה ששאלה: “האם אוניברסיטת קולומביה צריכה למנוע את ההשקעות, הכספים והתרומות שלה מחברות במדינת ישראל שממוקמות ביהודה ושומרון, שעל פי ארגון ‘אוניברסיטת קולומביה אפרטהייד ומניעת השקעות’, נופלים תחת האמנה הבינלאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד”?
אף על פי שההחלטה עברה, היא לא יכלה לצאת לפועל, ונשיא האוניברסיטה התנער ממנה זמן קצר לאחר מכן.
הסטודנטים באוניברסיטת קולומביה הם לא הראשונים או האחרונים שמנסים להעביר משאל בהשראת BDS; מוסדות כמו אוניברסיטת סן פרנסיסקו (SFSU) אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין (UIUC) נקטו מאמצים דומים במהלך החודשים האחרונים.
ב-SFSU, אגודת הסטודנטים הצביעה בעד הצעת חוק שקראה לאוניברסיטה לנתק קשרים עם חברות המנהלות עסקים ביהודה ושומרון, כולל גופים אמריקניים כמו Airbnb, ג’נרל מילס ואקספדיה, כמו גם חברות זרות. כפי שפורסם בידיעות החדשות היהודיות בצפון קליפורניה, אגודת הסטודנטים של UIUC קיבלה החלטה דומה ב-23 לספטמבר 2020. החלטות אלה ואחרות ברחבי העולם עשויות להיות שונות במקצת בדרישותיהן הספציפיות (אילו חברות נבחרות להחרמה, על אילו פשעים ישראליים נמתחת ביקורת, וכו’), אך לכולם מכנה משותף אחד: הם מהווים פתח לאנטישמיות במסווה של תנועה פוליטית לסיוע לפלסטינים.
אף על פי שמחברי המשאל בקולומביה ובמקומות אחרים פועלים במסווה של מניעת השקעות בחברות בודדות, מטרתם האמיתית של החקיקה היא להטעות את הסטודנטים באמצעות תיוג ישראל כמדינת אפרטהייד.
למרבה הצער, זהו דפוס נפוץ; קבוצות אנטי-ציוניות בקמפוסים רבים מנסות להשפיע על אנשים שאינם מבינים בסכסוך הערבי-ישראלי בכך שהם מציירים את ישראל כמדינת אפרטהייד כמו דרום אפריקה.
עם זאת, אם נבחן מקרוב את שני המצבים, אין להם כלל במשותף.
למעשה, ישראל היא הדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון. יש בה חופש דת לכל האזרחים, בחירות חופשיות והגנה שווה על פי החוק. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון עם מיעוט מוסלמי, שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה – ערבים-ישראלים מכהנים בבתי המשפט (כולל בית המשפט העליון), בעלי מפלגה פוליטית משמעותית בכנסת וממלאים תפקידים בכירים בצה”ל.
לעומת זאת, באזורים הפלסטינים שמסביב, מלמדים ילדים עלילות דם ושנאה של שכניהם היהודים.
למשל, בארה”ב ובישראל, מיקי מאוס הוא דמות טלוויזיה פופולרית עם בדיחות מטופשות תמימות; בטלוויזיה הפלסטינית ילדים צופים בפרפור, העכבר האנטישמי, שמעודד את הצופים לשנוא יהודים ומאדיר אלימות. באופן רחב יותר, תחת שלטון ארגון הטרור החמאס (שהוכר כארגון טרור על ידי ארצות הברית) ברצועת עזה, אזרחים ללא כל זכויות.
אי אפשר שלא לתהות כיצד הקבוצות האנטי-ציוניות האלה בקמפוס יגיבו כאשר יתמודדו עם המציאות הזו. במסווה של “ביקורת על ישראל” , קבוצות אלה, בין אם ביודעין ובין שלא ביודעין, מקדמות מטרה אלימה, לא דמוקרטית המבזה באופן מוחלט זכויות האדם.
לדוגמא, מנהיג ה- BDS עומר ברגותי אמר בין היתר כי “[יהודים] לא סבלו במדינות ערב. לא היו פוגרומים. לא הייתה רדיפה”.
זה שקר. כמעט כל אוכלוסיית היהודים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה נאלצה לברוח, בעיקר בגלל אלימות נרחבת נגד יהודים.
למשל, בשנת 1941 (שבע שנים לפני הקמת מדינת ישראל), המון אדם – כולל אזרחים ושוטרים ערבים – פתחו בפוגרום אלים כנגד היהודים בבגדאד ובערים עירקיות אחרות במה שמכונה פרהוד. כפי שציין גלעד עיני מארגון CAMERA: “בתוך יומיים נהרגו כ- 200 יהודים, 2,000 נפצעו ומאות בתים ועסקים נבזזו או נשרפו”.
כפי ששאל הלל נוייר מ-UN Watch את נציגי מדינות ערב במועצה לזכויות האדם של האו”ם במרץ 2017: “איפה היהודים שלכם”? במצרים, בעיראק ובמדינות ערביות אחרות יש את החוצפה לבקר את ישראל, אך היהודים הושמדו כמעט מכל מדינה ערבית בגלל שנאה אנטישמית.
בנוסף, ברגותי מאוד כנה לגבי המטרה האמיתית של תנועת ה- BDS: השמדת ישראל. כפי שהצהיר בפומבי: “בהחלט, בהחלט, אנו מתנגדים למדינה יהודית בכל חלקי פלסטין. שום פלסטיני, רציונלי, לא פלסטיני בוגד, לעולם לא יקבל מדינה יהודית בפלסטין”.
גם כאשר COVID-19 משמיד קהילות ברחבי העולם, תומכים אנטי-ישראלים ממשיכים להפיץ מידע לא מדויק כנגד סטודנטים יהודים וציונים והמדינה היהודית היחידה.
פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner.
נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2020-2021 באוניברסיטת פלורידה הבינלאומית, ג’וליאן מישאני. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
Click here to read the article in English