המיתוס של ‘שטיפת פינקוושינג’ הישראלית

(תמונה: נתאדי \ ויקימדיה קומונס)

ב-8 במרץ השנה, מה שמכונה קבוצת “זכויות אדם” קולקטיב הסולידריות הפלסטינית (PSC) באוניברסיטת יורק בטורונטו, קנדה, פתחה בקמפיין ישראלי של “שטיפת פינקוושינג“, המכוון למדינה היהודית בטענות משמיצות וחסרות בסיס בנוגע לטיפול בה בהומואים ומיעוטים אחרים.

לאורך כל הקמפיין הופנו בקביעות האשמות שווא, כמו “ישראל עושה טיהור אתני, כולאת והורגת פלסטינים, בין אם הם להטבי”ם ובין אם לא “, כדי לנסות להכפיש את האומה היחידה החופשית והסובלנית באמת במזרח התיכון כולו.

בהגדרה הפשוטה ביותר, “פינקוושינג” מוגדר כ: “אסטרטגיה מכוונת להסתיר את ההפרות המתמשכות של זכויות האדם של הפלסטינים במסווה של דימוי של מודרניות ביחס להומואים בישראל.”

בהיותי הומו וקתולי, כשחמלה וצדק הם ערכים שאני מאמין בהם ושואף שיהיו ברי השגה לכולם. לקחתי על עצמי את המשימה לחפש את האמת שמאחורי טענות כאלה. במחקר זה גיליתי שהאשמות שישראל עושה רצח עם הן שקריות לחלוטין, וכי שלא כמו בשטחים הפלסטיניים, לישראלים מכל הלאומים (כולל אזרחיה הערבים) יש חופש אמיתי.

אחת ההאשמות המשמעותיות ביותר שנטענו על ידי ה- PSC של יורק היא הטענה כי ישראל “מציגה את עצמה כ’דמוקרטיה היחידה’ ו’המקלט הגאה’ במזרח התיכון … בעוד הפלסטינים סובלים מגזענות וטרור של מדינת ישראל.”

בתור רוסי גיי בעצמי, רדיפות של מדינה נגד מיעוטים זה דבר שראיתי ממקור ראשון. ובעוד מנהיגים פלסטינים בגדה המערבית ובעזה מתעללים באזרחיהם, מונעים מהם זכויות ובחירות ורודפים את המיעוטים ההומוסקסואליים שלהם, ישראל היא אכן הדמוקרטיה היחידה באזור; וכן, זה “מקלט להומואים”.

ישראל הייתה האומה הראשונה באסיה שהכירה במשכב זכר באמצע שנות התשעים. בשנים האחרונות עיריית תל-אביב הפכה לעיר הראשונה שרשמה שותפים חד-מיניים. למרות שיש יהודים דתיים שמתנגדים להומוסקסואליות, היא מקובלת כמעט על כל המדינה, ואזרחים הומוסקסואליים מוגנים לחלוטין על ידי הממשלה.

כשבוחנים את הנושא כדאי גם להתייחס גם לשכנות ישראל. בסקר משנת 2020, רק 13% מאוכלוסיית לבנון חשבה שיש לקבל הומוסקסואליות. בסקר דומה לשנת 2013, רק 4% מהפלסטינים האמינו כי יש לקבל הומוסקסואליות, בעוד 93% התנגדו. האם פעילים לזכויות אדם פלסטיניות באמריקה ומחוצה לה אכפת מזה?

דוגמה בולטת נוספת לכך שהאשמות PSC כוזבות בעליל היא הטענה כי ישראל היא מדינה גזענית שעושה טיהור אתני נגד פלסטינים על בסיס יומיומי. אפשר במהירות לערער על טענות אלה פשוט על ידי התבוננות דמוגרפית של כמה פלסטינים עובדים בישראל – וכמה ערבים הם אזרחים בעלי זכויות בישראל, המכהנים בכנסת, בבית המשפט העליון ובכל פונקציה של חיי היומיום.

נקודה שנייה לציון בתחום זה היא שישראל היא אומה מגוונת מבחינה גזעית ואתנית הבנויה על דו קיום וזכויות אדם. יותר ממחצית מיהודי ישראל אינם צאצאים אירופאים “לבנים”, אלא מגיעים מאזורים מגוונים מבחינה אתנית. שנית, האוכלוסייה הערבית-ישראלית בישראל מהווה 21% מהאנשים נכון לשנת 2019. כאמור, רבים ממלאים תפקידים במוסדות החשובים ביותר במדינה כמו בית המשפט העליון והכנסת. והאוכלוסייה הערבית בישראל הולכת וגדלה. זה פשוט מתנגד להיגיון ולאמת לטעון שישראל היא מדינת אפרטהייד, או עושה טיהור אתני בפלסטינים.

בעוד שכמו כל מדינה חופשית, דמוקרטית ורב תרבותית, ישראל יכולה לשפר את חיי היומיום של אזרחיה במובנים רבים, הרעיון שישראל עושה “פינקוושינג” הוא אבסורדי. האמת היא שלישראלים הומואים יש יותר זכויות – וכך גם לאזרחים הערבים של ישראל.

על ידי הסרת התרמית של “פינקוושינג” ושאר מילות הגנאי שבהן משתמשים מתנגדים אנטי-ישראלים, תומכים אמיתיים בזכויות אדם וזכויות מיעוט יכולים לראות בישראל דוגמה למופת לשלום, לדו-קיום וכמדינה שבונה עתיד טוב יותר לכל בני עמה.

 

מאמר זה פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner

נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2020-2021 באוניברסיטת קרלטון, אוסטין פליצר. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

Click here to read the article in English