Photo: Nettadi/Wikimedia Commons
תא הסטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP) באוניברסיטת פיטסבורג קיים באוקטובר פגישה בנושא “פינקוושינג”- ההאשמה כי ישראל מנצלת את קהילת הלהט”ב כדי להפיץ דימוי מתקדם של מדינת ישראל, ולהעלים את המציאות שישראל לכאורה מדינת אפרטהייד.
“פינקוושינג” היא אחד מנרטיבים כוזבים רבים שארגונים אנטי-ישראליים עושים בהם שימוש. כמו כל מדינה, ישראל אינה מושלמת וללא דעות קדומות לחלוטין; אך היא שואפת להיות מגדלור של חופש לכל תושביה. באזור שכמעט ללא דמוקרטיות ליברליות, ישראל “מגינה בתוקף על זכויות ההומואים והלסביות, וקהילת הלהט”ב המיוצגת בדרגים הגבוהים ביותר ובכל היבטי החברה הישראלית.”
ישראל תומכת בקהילה לא בשביל להיראות מתקדמת, אלא מכיוון שהיא באמת מכבדת את זכויות ההומואים והלסביות, ומגלה תמיכה מופלאה בקהילת הלהט”ב.
מייסד הציונות המודרנית, תיאודור הרצל, כתב שהמדינה היהודית תהיה כוח חיובי לא רק עבור היהודים, אלא “לטובת האנושות”. שום דבר לא יכול להיות נכון יותר עבור קהילת הלהט”ב המשגשגת בישראל, אם כי פעילים אנטי-ציוניים כמו חסידי תנועת ה- BDS מתעקשים שיש מניע נסתר.
תנועת ה- BDS טוענת כי “סדר היום של “פינקוושינג” של ישראל מבקש לתאר את ישראל כמקלט הומוסקסואלי תוך שימוש בסטריאוטיפים גזעניים כדי לקבוע שהפלסטינים נמצאים מאחורה”.
במציאות, אין הגנה על זכויות הלהט”ב בשטחים הנשלטים על ידי הרשות הפלסטינית וחמאס, מה שגורם למאות פלסטינים הומוסקסואליים לברוח לישראל מחשש לרדיפה.
על פי אמנסטי אינטרנשיונל, היו “לפחות שמונה מקרים שבהם אנשים בשל נטייתם המינית נעצרו באופן שרירותי על ידי כוחות הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית”. שלא לדבר על כך, שעל פי סקר שערכה רשות המחקר הערבית ברומטר בשנה שעברה, רק 5% מהפלסטינים בגדה המערבית קיבלו יחסים הומוסקסואליים.
ברצועת עזה פעילות הומוסקסואלית היא עבירה שעונשה כלא ואף עונש קטלני יותר. ארגון הטרור חמאס הוציא להורג את אחד המפקדים שלו בשנת 2016, בין היתר על רקע “שפל מוסרי”, חמאס התכוון להומוסקסואליות”, על פי דיווח של הניו יורק טיימס. אף על פי שאף חברה אינה מביעה סובלנות לחלוטין, ייחוד המדינה היהודית כרשעית באופן ייחודי תוך התעלמות ממצוקה של קהילת הלהט”ב בכל האזור הוא אנטישמי ואיננו כנה מבחינה אינטלקטואלית.
לדוגמה, מרואיינת באתר החדשות Middle East Eye של המזרח התיכון, נאדה אליה, לא נראתה מודאגת מהטיפול בקהילת הלהט”ב בהנהגת הפלסטינים במאמר שפורסם בשנת 2018. במקום זאת היא האשימה את ישראל ב”פינקוושינג”. “כל ישראל איננה ידידותית להומוסקסואלים”, כתבה, “ואפילו במקומות מעטים האלה הם ‘ידידותיים רק להומואים יהודים-לבנים.”
ההאשמות של אליה אינם דבר חדש. בספרה ‘כיצד להילחם באנטישמיות’, העיתונאית בארי וייס מסבירה כיצד אנטישמיות “הופכת את היהודים לסמל של כל מה שציוויליזציה נתונה מגדירה כאיכות מרושע ומאיים”. במקרה של אליה, יהודים ממלאים כראוי את תפקידם של אנשים לבנים קולוניאליסטים – ניסיון שטותי להסתיר את רקורד זכויות הלהט”ב הייחודי של ישראל ואת קהילותיה התוססות מצפון אפריקה והמזרח התיכון הרחב.
במדינות כמו איראן, ערב הסעודית ותימן, יחסי מין מאותו מין הם עונש מוות, אך לעתים רחוקות מדינות אלה מתמודדות כמו ישראל, באותה מידה של ביקורת מצד קבוצות אקטיביסטיות.
טענות של “פינקוושינג” יכולות להיות דומות לשקרים אחרים של ארגונים אנטי-ציוניים, בכך שהם במקרה הטוב מותחים ביקורת על זכויות להט”ב בישראל, ובמקרה הגרוע, פותחים בחזית פוליטית במסווה של שנאת היהודים ואנטישמיות. בשנת 2019 אסר ה- DC Dyke March (מצעד הגאווה בארה”ב) את דגל ישראל בשם הגבלת “סמלים לאומניים” וייצוגים של “לאומיות אלימה”. לעומת זאת, דגלי פלסטין נחשבו מקובלים, למרות שהם גם מהווים “סמלים לאומניים”.
הישראלים מכירים טוב יותר מכולם את ההרגשה של כאב הדחייה על ידי העולם, ולכן עליהם להתגאות בכך שהם מטפחים סביבה סובלנית למיעוט נרדף אחר. ארגונים אנטי-ציוניים מוכרים ללא הפסקה את המיתוס חסר הבסיס וההומופובי לפיו זכויות להט”ב בישראל הם פשוט חלק ממכונת תעמולה של אפרטהייד. זה רק מקטין את הסיכויים לשלום, ובאופן הרסני יותר, מסכן ופוגע באותם אנשים ליבראליים.
פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner
נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2020-2021 עידן סיגל. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
Click here to read the article in English