Photo: German Federal Archive/Wikimedia Commons
באביב, 2018 במהלך מהומות צעדת השיבה, הפלסטינים בגבול עזה הטיסו עפיפון עם צלב קרס שנשא בקבוק תבערה לישראל. מהעשן השחור של צמיגים בוערים ניראה צלב קרס נוסף, רק שהפעם היה עשוי משני דגלי פלסטין (האם זה צירוף מקרים בלבד שזה קרה ביום הולדתו של אדולף היטלר?). בהקשר זה של “השיבה” הפלסטינית, העפיפון הוא סמל. למשל, בפרסום לכנס של ארגון סטודנטים למען צדק בפלסטין(SJP) בשנת 2018 באוניברסיטת UCLA, הארגון הציג תמונה של דוב המטיס עפיפון. SJP אימץ דימויים אלה לסמל הכנס – כי הם סמלים הכוללים דמויים של ילדים של מחאה שלווה – ומדגים את נכונותו של הארגון להתעלם מהעובדה שהמחבלים הפלסטינים הציתו עפיפונים כדי לפגוע בישראל.
בכל מקרה, לתמונות הרצחניות שליוו את פורעי הסדר בעזה יש היסטוריה נבזית שרבים מהפעילים האנטי-ציוניים נוטים לשכוח – כזו שחלק מהפלסטינים מאמצים לחלוטין.
הנאצים רצחו 6,000,000 יהודים ורצו להשמיד כל זכר לחיים היהודיים שהיו אי פעם, אך עם זאת מבקרים אנטי ציוניים נוהגים לדמות את ישראל לרוע של הנאצים. עלילות מסוג זה נפוצות למדיי בקמפוסים.
בחודש יוני האחרון, למשל, באוניברסיטת המדינה של פלורידה (FSU), סטודנטים גילו כי אחמד דראלדיק, נשיא אגודת הסטודנטים, יצר אתר אנטישמי בשביל להסביר כי “השואה לא הסתיימה, היא פשוט עברה לפלסטין”. באופן לא מפתיע, תא ה-SJP בעתירה שלאחר מכן יצא בהגנה על דראלדיק והתעלם לחלוטין משנאה מזעזעת זו.
שנתיים קודם לכן, הפרופסור למשפטים הנודע באוניברסיטת הרווארד, אלן דרשוביץ, ביקר באוניברסיטת קליפורניה – ברקלי כדי להציג את מה שהוא תיאר כ”מקרה הליברלי בישראל”. במקום לנהל דיאלוג פרודוקטיבי, פרסם עיתון הסטודנטים קריקטורה המתארת את דרשוביץ כשהוא דורך על ילד פלסטיני ומציע לחייל הישראלי לירות בפלסטיני הצעיר. כפי שציין דרשוביץ, סוג זה של עלילות דם והאשמות רצח פולחניות מתכתבים עם צהובון התעמולה הנאצי דר שטירמר. כדי להחמיר את המצב, שורטט פוסטר עם צלב קרס על פניו של דרשוביץ והוצג מחוץ לבית הספר למשפטים.
באוקטובר 2018, מצגת של מרצה אורחת בבית הספר לאמנות ועיצוב של אוניברסיטת מישיגן הציגה שקופית עם תמונות של אדולף היטלר וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו זו לצד זו. המילים “אשם ברצח עם” נכתבו על שני הפנים.
“ביקשתי מהיטלר התחייבות מפורשת שתאפשר לנו לפתור את הבעיה היהודית באופן ההולם את שאיפותינו הלאומיות והגזעיות ולפי השיטות המדעיות החדשניות של גרמניה בטיפול ביהודייה. התשובה שקיבלתי הייתה: ‘היהודים הם שלך’. “
באופן אירוני, האנטי-ציונים צודקים כשהם אומרים שספקטרום הנאציזם אכן רודף את המזרח התיכון – רק ספקי האידיאולוגיה הם ללא ספק לא תושביה היהודים.
אנטישמיות תמיד הייתה חלק מהעולם הערבי, אך לאחר עליית הנאצים בגרמניה, השנאה קיבלה משמעות חדשה לאלו שזעמו בשל נהירת הפליטים היהודיים לפלסטין המנדטורית דאז.
הראשי ביניהם היה המופתי הגדול חאג’ אמין אל-חוסייני, ממייסדי התנועה הלאומית הפלסטינית ומשפטן אסלאמי בולט שדגל בהתלהבות בנאציזם בעקבות עלייתו של היטלר. היחסים בין המופתי לפקידים הגבוהים ביותר של הרייך השלישי חרגו מתמיכה מוסרית – אלא זו הייתה שותפות סדיסטית.
בהתייחסו לתקופתו בברלין כיועץ להיטלר, כתב אל-חוסייני בזיכרונותיו, “ביקשתי מהיטלר התחייבות מפורשת שתאפשר לנו לפתור את הבעיה היהודית באופן ההולם את שאיפותינו הלאומיות והגזעיות ולפי השיטות המדעיות החדשניות של גרמניה בטיפול ביהודייה. התשובה שקיבלתי הייתה: ‘היהודים הם שלך’ “.
תצלום של היטלר וחוסייני הדנים בפתרון הסופי הוא, באופן כללי, מספק הבנה מוגבלת של שיתוף הפעולה שלהם. כמעט ללא יוצא מן הכלל, “מפיצי” ההשוואות בין ישראל לנאצים אינם מצליחים לזהות, למשל, את שותפותו של המופתי למותם של כ- 84,000 יהודים, כולל 4,000 ילדים. כפי שתיעד מנכ”ל הוועדה לדיוק, דיווח וניתוח העובדות במזרח התיכון (CAMERA) אלכס ספיאן, “המופתי השפיע ישירות על הגרמנים למנוע את בריחתם של יהודים שאחרת היו יכולים לשרוד את המלחמה, והוא עורר אלימות בקרב תומכיו במנדט הבריטי בפלסטין”.
למרבה הצער, שותפותו של המופתי לשואה הותירה חותם בלתי הפיך, וניתן עדיין למצוא את השפעתו בהיבטים רבים בחברה הפלסטינית העכשווית אחרי יותר מ -70 שנה משחרור מחנות הריכוז והקמת מדינת ישראל המודרנית.
“הצופים הנאציים” שהוקמו על ידי חוסייני בהשראת הנוער ההיטלרי כבר לא קיימים, אבל אידאולוגיה אנטישמית נשארה בכיתות הפלסטיניות. בהחלטה מ־ 2019 גינו האומות המאוחדות את הנוהג הזה וקראו לרשות הפלסטינית להסיר “כל הערה ותמונות מתוכניות הלימודים ומספרי הלימוד שמנציחים גזענות ושנאה”.
12 שנים קודם לכן, פרסם מנהל “מבט לתקשורת פלסטינית” איתמר מרכוס ממצאים לפיהם ספרי לימוד פלסטינים, באופן לא מפתיע, שוללים את זכותה של ישראל להתקיים ותומכים בהכחשת שואה. בשנת 2001, חבר הפרלמנט האירופי הגרמני ארמין לאשט טען כי התוכן השנוא בספרי הלימוד הפלסטיניים מזכיר לו את הספרים שפורסמו כאשר מדינתו הייתה בתקופת שלטונו של היטלר.
העובדה שמיין קאמפף של היטלר היה פעם רב מכר בשטחים שבשליטת הפלסטינים זה אירוני במיוחד, בהתחשב בכך שהכחשת השואה אינה נדירה בתקשורת הפלסטינית. למעשה, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, טען בעבודת הדוקטורט שלו ב-1984 כי השואה הייתה מוגזמת באופן גס – שהקביעה (הנכונה לחלוטין) כי שישה מיליון יהודים נרצחו היא “שקר פנטסטי”. לדעתו של עבאס, היהודים שנהרגו על ידי הנאצים נספו רק בגלל שהתנועה הציונית הסתכסכה עם הנאצים.
זה לא יהיה הוגן להאשים את העם הפלסטיני כולו בפשעיי השואה. אך חשוב להתחשב בעובדות ההיסטוריות והעכשוויות כאמור לעיל ולחשוף את האבסורד, שלא לדבר על האירוניה, בהשוואות בין ישראל לנאציזם בקמפוסים.
השוואת יהודים למדכאים שלהם – כל זאת תוך התעלמות מדוגמאות ממשיות לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית – היא סטיה מהצדק.
גרסה מעט שונה של מאמר זה פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner
נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2020-2021 באוניברסיטת פיטסבורג, עידן סיגל. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
Click here to read the article in English