ביום הזיכרון לשואה, כאשר ישראל ושאר העולם הנציחו את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה, חשבו פעילים אנטי-ישראליים כי יהיה ראוי להשחית את מרכז הילל בקמפוס אמהרסט.
בחזית הבניין רוססו כתובות גרפיטי בערבית בצבע אדום והשם “פלסטין” הוטבע בערבית.
תא ‘סטודנטים לצדק בפלסטין’ (SJP) של האוניברסיטה מיהר מיד במגננה, והכחיש כל קשר לאירוע. הם שיחררו “גינוי” של המעשה שלא הזכיר דבר על אנטישמיות, אלא שינה לחלוטין את פניי האירוע. תחת הכותרת “סיום הפללת הזהות הפלסטינית” וטען בהצהרה כי פעולת הוונדליזם גרמה לאפליה אנטי-פלסטינית.
ביטוי מחפיר זה של אנטישמיות אינו דבר חדש באמהרסט. לתא ה- SJP שם יש רקורד ארוך של תרומה לאקלים הרעיל של הקמפוס.
רק שבועות ספורים קודם לכן, התא ביצע התקפה מקוונת על התאחדות הסטודנטים השחורה של אמהרסט ועל התאחדות הסטודנטים היהודים בגלל אירוח משותף של הרצאת זום עם יהודייה ישראלית שחורה. SJP כינה את האירוע הזה “מאמץ גדול יותר של ממשלת ישראל”, והתמקדו בקשר של הדוברת עם AIPAC, ובכך תרמו לקונספירציה הסוברת כי ארגונים יהודיים הם ערמומיים ושתמיד יש להם מניע נסתר.
הדוברת הייתה אמורה לדון בחוויותיה כיהודייה ישראלית שחורה, אך SJP ניסה לבטל את האנושיות שלה ולהתייחס אליה כלא יותר מאשר מריונטה ציונית, המהווה כלי שרת של הלובי הישראלי.
SJP הטיף כי עליהם לבטל כל דיאלוג הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני בכל מחיר, משום שהוא “מנרמל את הכיבוש”. זוהי טענה אבסורדית המפרה את עקרונות החופש האקדמי, הטוענים כי בעוד שהדיאלוג צריך להתקבל בברכה בקמפוס, הרי שהסתה ושנאה כנגד יהודים הם מחוץ לתחום.
למרות זאת, כמה מתומכי סגל של SJP, כמו פרופסור סוט ג’האלי, מפיצים לעתים קרובות אנטישמיות בכיתה. הוא הפיק את הסרט “הכיבוש של המוח האמריקני: מלחמת יחסי הציבור של ישראל בארה”ב, שסופר על ידי כוכב הרוק רוג’ר ווטרס. הסרט עצמו הוא מפעל של צילומי דוקטור שנתפרו יחד בניסיון לתת אמון בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות שיהודים שולטים בממשלות ובתקשורת.
וכל זאת על ידי פרופסור בהוראת תקשורת.
אבל UMass הוא לא הקמפוס היחיד שמאפשר שנאת יהודים. ‘תאי סטודנטים לצדק בפלסטין’ צצו בקמפוסים בכל מקום. הביטויים האנטישמיים שלהם השפיעו על חיי הקמפוס עבור הסטודנטים היהודים.
מחקר שנערך בשנת 2015 על ידי חוקרים בקולג’ טריניטי הראה כי יותר ממחצית הסטודנטים היהודים בארה”ב חוו אנטישמיות בקמפוס שלהם. והאירועים האנטישמיים בקמפוס גדלו ב -45% בשנה אחריה.
עם זאת, חלק מהתקריות הללו מוצדקות ואף נחגגות. למה? מכיוון שקבוצות כמו SJP ופעילים אנטי-ישראלים אחרים מבצעים תעמולות מנטליות כדי לשכנע את מנהלי המכללות ששנאת יהודים היא דרך טובה למאבק למען זכויות הפלסטינים ומיעוטים אחרים.
תקריות אנטישמיות מתרחשות שוב ושוב בקמפוסים במכללות בכל מקום עם אותו תירוץ: ישראל, הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון, היא איכשהו “משטר מדכא” ולכן, זה בסדר לעשות לסטודנטים יהודים דמוניזציה בגלל תמיכתם בציונות ובהכרה בזכות להגדרה עצמית יהודית.
כפי שציין CAMERA בקמפוס, הוונדליזם במרכז UMass Hillel הוא רק דוגמה נוספת לדפוס נפוץ המוצג על ידי אנטישמים רבים: להטיל אחריות על יהודי אמריקה בקשר לסכסוך שקורה בצד השני של העולם. ”
מגמה מטרידה בין מכללות ואוניברסיטאות היא שלעתים קרובות קבוצות קמפוסים אינן נענשות על פעולות אלה.
“מחקר שנערך בשנת 2015 על ידי חוקרים בקולג’ טריניטי הראה כי יותר ממחצית הסטודנטים היהודים בארה”ב חוו אנטישמיות בקמפוס שלהם.”
יתר על כן, במקום לדבוק בדרכים לעזור לפלסטינים להילחם בשחיתות בממשלתם או לגנות אלימות וניסיונות לפגוע בחיי חפים מפשע, סטודנטים למען צדק בפלסטין מתעסקים בללבוש חולצות של חיזבאללה ומהללים בפומביות טרוריסטים ידועים, כולל רסמאה עודה. עודה עזר לתכנן את הפיגוע בסופרמרקט הירושלמי בשנת 1969 שרצח שני סטודנטים.
SJP אמהרסט, למעשה, מעריץ את הטרוריסטים שהורשעו בפומבי – כאשר חבר של SJP שיבח את החזית העממית למען שחרור פלסטין, ליילה ח’אלד. ח’אלד חטפה שני מטוסים. אבל נייט טסקין של UMass SJP אומר “שסיפורה מעורר השראה.”
וסטודנטים תמימים, המשתוקקים להיצמד למה שהם מאמינים שהוא צדק חברתי, מצטרפים בשמחה לחגיגה של שנאת יהודים. אם ארגונים “פרו-פלסטינים” אלה באמת דואגים לזכויות אדם, היכן מחאותיהם כאשר ארגוני טרור כמו חמאס משתמשים בילדים פלסטינים כמגן אנושי? איפה הזעם שלהם כשתוכניות הלימודים הפלסטיניות מאמנות את ילדיהם כיצד “להיות קדושים” ולהרוג יהודים מגיל צעיר? איפה השלטים והחרמות שלהם כאשר הרשות הפלסטינית מכפילה את המשכורות המוענקות לרוצחים יהודים ישראלים?
אם סטודנטים למען צדק בפלסטין ותומכיהם בפקולטה מקווים אי פעם לבסס את עניינם על עקרון הצדק, זה לא אמור לעלות במחיר של עוול כלפי אחרים.
פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner
נכתב באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2020-2021 ג’אסטין מארי. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
.Click here to read the article in English
