שוק הרעיונות של מיקו פלד

האוניברסיטה של המאה העשרים ואחת היא שוק. סטודנטים מרחבי העולם באים להחליף, להציג ולסחור במטבע החשוב ביותר שלהם: דעות. אריגות של בדים ורקמות מההיסטוריה העתיקה, דעות אלה בנויות מה”טקסטיל” החשוב ביותר של כל סטודנט – המילים שלהם מותאמות אישית, ואיתם הם סוחרים עם אחרים במוצרים שהם בעלי ערך גדול עוד יותר: שותפויות, בריתות וארגונים.

הצבעים, הבדים והעיצובים הססגוניים ויחסי המסחר בשוק מביאים את ההצלחה לסוחרים. הסטודנטים עם שותפויות מנצחים כסוחרים החזקים ביותר. כסטודנטים פרו-ישראליים, השיירה שלנו הייתה פתוחה לכולם, פתוחה לדיון ביחס לעשייתה, תולדותיה ומשמעותה של ישראל. למרות שמוצרינו נקראו לחרם, לסילוק וסנקציות, קיימת תקווה ומוטיבציה שמאפשרת לנו להמשיך להתמיד בחיפוש אחר אינטגרציה עם סוחרים אחרים, רק כדי שיהיה לנו סיכוי להחליף קצת מטבעות- דעות.

השוק יכול להיות גועש ולוהט, ואף יותר מכך, כשמדובר בשיח פרו-ישראלי. עם זאת, במקרים מועטים בלבד נרגיש בנוח להביע את דעתנו, וההחלפה החשובה ביותר שיכולה להיות עם סטודנטים אחרים היא הדיאלוג. על אף שזה משהו שקורה כל יום ולא נחשב למשהו יוצא דופן, הדיאלוג יכול למגר מידע שקרי ודעות קדומות שאנשים מחזיקים בהם, כמו גם היסטוריה ואידיאולוגיה מוטעים.

מידע שקרי כזה מנע את ההזדמנות לדיאלוג בחודש האחרון ב- UC סן דייגו כאשר הסטודנטים לצדק בפלסטין אירחו את מיקו פלד היהודי, האנטי-ציוני. ללא הבעת דעות, המיועדות לשיח, להחלפה או לסחר, באתי לשמוע אילו היבטים בכלכלת המילים של פלד הוא חשב שהכי חשוב לחלוק בשוק שלנו.

מיקו פלד הוא שחקן אינטגרלי בתולדות הקמת המדינה היהודית. ניתן למצוא את חתימת סבו על הכרזת העצמאות הישראלית, ואביו היה גנרל באחת המלחמות פורצות הדרך בהיסטוריה הישראלית: מלחמת ששת הימים. לאורך כל הרצאתו, הוא השמיץ את מדינת ישראל בכך שהיא אשמה בשלושה פשעים מוכרים בינלאומיים: אפרטהייד, רצח עם וטיהור אתני – שלוש מילים כבדות משקל שמפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל.

“וההחלפה החשובה ביותר שיכולה להיות עם סטודנטים אחרים היא הדיאלוג.”

מיקו פלד הגיע לאוניברסיטה שלנו בידיעה שהמילים איתן הוא סוחר הן מזיקות, רעילות ולא עוזרות לקיום דיאלוג. להכחיש את ההיסטוריה של העם זו סוג של השמצה – הכחשת שואה, למשל. להכחיש את מקורו של העם היהודי וארץ ישראל, משמיץ את היסטורית העבר, את הקיום הנוכחי ואת הפוטנציאל העתידי של אותו עם לשגשג. פלד טען כי “הציונים” המציאו זהות, כי העם היהודי הוא רק דת, ולא הדת האתנית שהם מגדירים את עצמם. עם זאת, הוא סותר את ההשמצה שהוא מנסה לקדם. לאורך השיחה, פלד התייחס לעצמו כיהודי, למרות היעדר הדתיות הקיימת בחייו שלו. להיות יהודי ללא דת? רק להיות יהודי? האם זה לא היה מסווג את העם היהודי כעם, עם מולדת, ללא קשר לרמת הדתיות?

המושג של “אינטרסקציונליות,” (שמתאר זהויות, מאבקים ודיכויים) לא נכח בשיחתו. כיהודייה בקמפוס, מאז שלמדתי על אינטרסקציונליות בשנת הלימודים הראשונה שלי, הסתכלתי על מושג זה כמפלט. לימדו אותי שכמיעוט, עליי להסתכל על אינטרסקציונליות, כמקור לתמיכה כאשר הזהות היהודית שלי הבדילה אותי מאחרים.

מיקו פלד לא שש ליהודים ציוניים – יהודים שמאמינים בזכות להגדרה עצמית של מולדת אבותיהם הם לא “יהודים טובים”. אם היהודים היו מתקבלים בברכה בסביבות אינטרסקציונליות, או היו עומדים זה לצד זה עם פעילים לשינוי חברתי ברחובות ארצות הברית, אז יהודים ציונים לא היו נכללים בקבוצה הזו. מדיי שנה, הקהילה הפרו-ישראלית חוגגת את מדינת ישראל ואת סיפור העם היהודי באביב בחגיגות יום העצמאות. השנה נסיבות COVID-19 פגעו בתוכניות הללו, ואנו חשים קרע בחגיגות הכחול-לבן. בתור הדור הבא, איננו יכולים לאפשר רטוריקה רעילה של קבוצות במסווה של קידום צדק חברתי. מי ייתן ונחזור לקמפוס בסתיו עם הצמא לדיאלוג קונסטרוקטיבי, ונרגיע את הצמא הזה עם מערכות יחסים ובריתות לעתיד טוב יותר.

נכתב באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2019-2020 ביאנקה קרמאני. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

.Click here to read the article in English