מוות לאמריקה לא אמור להופיע בסילבוס

Photo: Fibonacci Blue/Wikimedia Commons

“כשהסטודנטים יסיימו את הלימודים, הם יקבלו הלם מהמציאות.” במשך שנים אנו שומעים שרדיקליות אינה יכולה לשרוד בעולם האמיתי. עם זאת, כפי שמעידות המחאות האחרונות של הסטודנטים ששטפו את ארה”ב, נראה כאילו משנים את המציאות. סטודנטים אלה, שחלקם מגנים כל אקט של התפרעות, ביזה ואפילו מצעדים ברחובות בקריאת “מוות לאמריקה”, לא הקצינו בין לילה.

את הרדיקליות בקמפוס מייחסים לעתים קרובות לקומץ קטן של סטודנטים בריונים שמציקים לסטודנטים בעלי דעות שונות מהם, המחזיקים באידיאולוגיות שוליות שאומצו בהשפעת הפרופסורים שלהם, ומנהלי האוניברסיטאות המאפשרים התקיימות של רעיונות אלה – ואף מעודדים אותם.

שני מקרים שעולים כרגע לכותרות מגלמים את כל האמור לעיל, ומעלים מחדש את השאלה הוותיקה: “מה הם בדיוק מלמדים בבתי הספר האלה?”

בסוף אוגוסט 2020 הודיעה אוניברסיטת הרווארד כי הדיפלומט הפלסטיני סאיב עריקאת ישמש כעמית בפרויקט “עתיד הדיפלומטיה” במרכז בלפר למדע ועניינים בינלאומיים בבית הספר קנדי. בעולם המאופיין בשיתוף פעולה דיפלומטי הולך וגובר בין מדינות במגוון תחומים שונים, הרווארד היו יכולים למצוא מישהו טוב יותר.

מאז שהשתתף בכל משא ומתן לשלום עם ישראל מאז ועידת מדריד בשנת 1991, עריקאת הפגין יכולת יוצאת מהכלל בהשפעה לרעה על העניין הפלסטיני ותרם לבידודם הגובר של הפלסטינים מרוב העולם הערבי.

זה בלבד לא אמור לפסול אותו. אלא, העובדה שהוא מתעתע בעקביות, הופך את ההיסטוריה, ובעיקר, מצדיק טרור. עריקאת קידם את השקר שצבא ישראל ביצע את הטבח בג’נין בשנת 2002, והוא מסרב לתייג את חמאס ואת החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) כארגוני טרור. בשנת 2015, בעיצומו של גל הטרור האכזרי של פיגועי דקירה פלסטיניים שהובילו לעשרות מקרי מוות ישראליים, דחה עריקאת את ההרג, וקבע כי “העם הפלסטיני ימשיך להגן על עצמו”. דיפלומט כמו עריקאת שמשלב טרור עם הגנה עצמית הוא אנטיתזה מוחלטת לדיפלומטיה. אלא אם כן, כמובן, הרווארד חושב אחרת – או שיש לו מניעים אחרים. החלטת האוניברסיטה להעניק לעריקאת תפקיד זה באה לאחר שהרשות הפלסטינית תרמה 2 מיליון דולר להרווארד בין השנים 2017-2019.

“עריקאת הפגין יכולת יוצאת מהכלל בהשפעה לרעה על העניין הפלסטיני ותרם לבידודם הגובר של הפלסטינים מרוב העולם הערבי.”

יהיה קל לאפיין את האפשרות של וויתור לטרור כרדיקלי, באותה צורה שאפשר לאפיין את הוויתור לעליונות לבנה כקיצונית. עם זאת, משום מה, עריקאת מככב כעת על ידי המוסד האקדמי הנודע ביותר על פני כדור הארץ.

המקרה השני הוא המקרה של ליילה ח’אלד – חברת הארגון לשחרור פלסטין (PFLP)- שתוצג כמרכז האירוע המקוון הקרוב בחסות המחלקה ללימודי התרבות הערבית והאסלאם באוניברסיטת סן פרנסיסקו (SFSU).

ה- PFLP הוא ארגון טרור המוכר על ידי ארה”ב שתקף שוב ושוב את ישראל במהלך שנות השישים והשבעים, וגבה את חייהם של חפים מפשע רבים, כולל אמריקאים. בשנת 1972, אנשי הצבא האדום היפני שגויסו על ידי ה- PFLP רצחו 26 אנשים בשדה התעופה בלוד בישראל, 17 מהם עולי רגל נוצרים מפורטו ריקו. אף שהקבוצה בולטת פחות מבעבר, הקבוצה ממשיכה לעסוק בטרור. בשנת 2019, תא PFLP הציב פצצה בכביש והרג את רינה שנרב בת ה -17.

ח’אלד עצמה ידועה לשמצה עם השתתפותה בשתי חטיפות מטוסים אזרחיות, והפכה לחוטפת המטוסים הראשונה. כיום היא מוכרת על ידי סטודנטים שלעתים קרובות רואים בה דמות להערצה והערכה והיא מופיעה בחולצות ומזכרות אחרות שנמכרו באירועים שאורגנו על ידי קבוצות אנטישמיות כמו “סטודנטים לצדק בפלסטין”. בעמוד הפייסבוק של כנס סן פרנסיסקו שצפוי להתקיים בקרוב ח’אלד מתוארת כ”פמיניסטית, לוחמת ומנהיגה”. אלו תארים מעניינים עבור טרוריסטית, ומעליבים להפליא בפני פמיניסטיות בכל מקום. אך רטוריקה כזו לא מפתיעה שכן היא מגיעה מאותה מחלקה בהנהגתה של פרופסורית רבאב עבדולחאדי, שהצהירה כי קבלת פנים לסטודנטים פרו-ישראלים בקמפוס היא “הכרזת מלחמה נגד ערבים, מוסלמים, פלסטינים וכל אלה המחויבים לתחושה של צדק בקמפוס ומחוצה לו.”

למרות שהרווארד פתח את שעריו לתומך טרור, ובמקרה של SFSU – מארח מחבלת- בקושי נשמע קול של מחאה על ידי סטודנטים, מלבד קבוצות יהודיות וציוניות בקמפוס, כולל הוועדה לדיוק, דיווח וניתוח במזרח התיכון (CAMERA). זה מטריד ביותר. אך נראה שזה הכלל ולא היוצא מן הכלל.

רק בשנה האחרונה: בתיה אונגר-סרגון מעיתון The Forward עמדה בפני מחאה חריפה במכללת בארד רק בשל היותה יהודייה; יוני מישאני, יועץ קמפוס CAMERA, ספג מחאה באוניברסיטת פלורידה על בסיס שירותו הקודם בצבא ההגנה לישראל; פעיל הלהט”ב הישראלי, חן מזיג, ספג מחאה במכללת וסאר על האשמה כלפי ישראל בהפרה של זכויות הלהט”ב. אל תטעו – לכל אחד יש את הזכות למחות בשלום. אבל זה מעיד על משהו כשמוחים נגד אנשים כאלו, אך מחבלת מורשעת מתקבלת בברכה בקמפוס שלהם.

כמו כן, זה אומר הרבה על האקלים האידיאולוגי הנוכחי כאשר הפרופסורית מרים אלמן מוטרדת על ידי סטודנטים מאוניברסיטת סירקיוז בגלל הזדהותה עם הציונות – התנועה להגדרה עצמית יהודית – אולם תפיסתו האוהדת של עריקאת בעניין הטרור הפלסטיני גרמה להתנגדות מעטה מהפקולטה ומהסטודנטים בהרווארד.

אז מה הם בדיוק מלמדים את הסטודנטים באוניברסיטאות אמריקאיות? אם הרווארד ו- SFSU הם אינדיקציה כלשהי, התשובה היא גזענות, בריונות, סלידה פתולוגית מעובדות וחיבוק לאלימות. כשדמויות כמו עריקאת וח’אלד מוזמנות לקמפוס, האוניברסיטאות מעבירות מסר לסטודנטים בכל מקום שאפילו טרור אינו מחוץ לתחום – שהרעיונות הללו הם לגיטימיים.

הרדיקלים השתרשו בקמפוסים שלנו, אבל לא מאוחר מדי לקרוע את השורשים האלה מהאדמה. נתחיל בדרישה שהרווארד ו- SFSU יבטלו את ההזמנות המבישות שלהם.

פורסם לפני האירוע של SFSU, שבסוף בוטל על-ידי ZOOM.

פורסם במקור באנגלית באתר: Real Clear Politics

נכתב באנגלית על-ידי יועץ הקמפוסים של CAMERA בישראל, איתן פישברגר. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

.Click here to read the article in English