המשך שיחה חד כיוונית

Photo: Cantavestrella/Wikimedia Commons

סדרת האירועים המקוונים האחרונה “המשך השיחות” מאוניברסיטת SOAS בלונדון – “ארצות הברית ופלסטין: תירה כדי להרוג מדיניות והתנגדות בינלאומית” – הציעה פלטפורמה לאקטיביסטית ולפרופסורית נורה עריקאת מאוניברסיטת ראטגרס לספק דעות מעוותות מאוד במקום שיח פתוח המאפשר דיון פורה בנושאים רגישים אלה. המנחה, ד”ר ראפיף זיאדה, מרצה ב-SOAS לפוליטיקה השוואתית של המזרח התיכון, לא קרא תיגר על הנרטיב של עריקאת, ולא הובאו דוברים אחרים לאזן את “השיחה” החד-כיוונית הזו.

המטרה המוצהרת של האירוע ב -13 בספטמבר הייתה לערוך השוואה בין ארצות הברית לפלסטין במטרה “להאיר את האופי האנטי-גזעני של המאבק הפלסטיני” ואת “האופי האנטי-קולוניאליסטי של מאבק לזכויות השחורים”. כדרך אופיינית להטפת מוסר מסוג זה, הראיות וההגדרות של הטענות יוצאות הדופן שהועלו רק צוינו ולא הוסברו. הדמיון לכאורה בין “המאבק האנטי-קולוניאליסטי” של פלסטינים ואפרו-אמריקאים לא הוגדר ולא הוכח, ומקור הציונות האנטי-קולוניאליסטי הושמט בנוחות. “קפיטליזם גזעני” היה מונח נוסף שנעשה בו שימוש; ככל הנראה זה היה שימושי עבור עריקאת לקידום הנרטיב שלה ללא ציון כל עדויות לקיומה בארצות הברית או בישראל. המונחים רק צוינו ולא תרמו לשיחה מבוססת עובדות, והיו רק למילות באז שסימנו לקהל כי עריקאת נמצאת ב”צד הנכון” של השיח הפוליטי.

רבות מההערות של עריקאת על ישראל התייחסו באופן בוטה לאוכלוסייה היהודית כ” מתנחלים קולוניאליסטים”, טענה שחזרה על עצמה בספרה שפורסם מוקדם יותר השנה, למרות כל ההוכחות ההיסטוריות המנוגדות לכך. עריקאת ממסגרת את הישראלים כ”ציונים אירופאים”, למרות מורכבות הזהות היהודית האירופית, כמו גם אלפי שנים של המשך קשרים יהודיים דתיים, תרבותיים ואתניים לישראל לפני התפוצות ובכל רחבי הארץ. היא גם מתעלמת מכך שלמעלה ממחצית האוכלוסייה היהודית בישראל היא צאצאי פליטים שהוגלו מהמזרח התיכון וצפון אפריקה לאחר 1948, ואין להם ולו קשר היסטורי קטן עד אפסי עם אירופה. קריקטורת ההיסטוריה והזהות היהודית של עריקאת אינה מפתיעה בהתחשב בעבודתה הוותיקה עם BADIL, ארגון שהוענק בשנת 2015 פרס לסרט מצויר אנטישמי בוטה ובו קריקטורה מוזרה של גבר יהודי העומד מעל ילד ערבי מת ומחזיק קלשון בצורת חנוכייה נוטפת דם.

עריקאת סתרה שוב ושוב נקודות רבות שלה. היא דנה באירוע ביוני 2020 בו כוחות הביטחון הישראליים ירו אנושות בנהג הרכב הפלסטיני, לכאורה בן דודה. היא השוותה את התגובה הישראלית במקרה זה באותו אופן כמו המשפטן הנאצי קרל שמיט, שהישראלים בעלי הנחת יסוד שגויה שכל הפלסטינים הם פושעים, וכך החליטו להשתמש בכוח קטלני במצב זה פשוט משום שהתוקף היה פלסטיני. עריקאת לא התייחסה לצילומי הווידיאו שפורסמו כעת ונראה כי הם מאמתים את התגובה הישראלית כתגובה לגיטימית לפיגוע דריסה – שיטת טרור שגרמה לאבדות אזרחיות רבות בשנים קודמות. עריקאת הציגה שהאירוע הוכיח כיצד הרשויות הישראליות היו חסינות לביקורת משפטית, למרות הסרטון שמעיד על פיגוע ולא על טעות תמימה של הנהג.

“המונחים רק צוינו ולא תרמו לשיחה מבוססת עובדות, והיו רק למילות באז שסימנו לקהל כי עריקאת נמצאת ב’צד הנכון’ של השיח הפוליטי.”

התייחסות דומה הייתה קשורה ל”צעדות השיבה” ברצועת עזה בשנת 2018, שם חמאס – הישות השלטונית של עזה וארגון טרור המוכר על ידי האיחוד אירופי – השתמש בהפגנה האזרחית שתוכננה במקור נגד ישראל להפצת טרור ואלימות לאורך הגבול. עריקאת דחתה את תגובת ישראל לטרור ושוב חזרה על השקר בדבר היעדר הליך הוגן במערכת המשפט בישראל.

עם זאת, היא לא חלקה עם הצופים את העובדה הנוראית שחמאס עושה שימוש במגנים אנושיים. עריקאת ביססה את הביקורת שלה על שתי עתירות נגד פעולות צבא ההגנה לישראל שהגיעו לבג”ץ. עם זאת, היא בחרה שלא לציין ששתי העתירות נבחנו ונדחו לאחר מכן, וקבעו כי פעולות צה”ל היו חוקיות על בסיס הצעדה (והאלימות בגבול שיזמו העזתים מדי שבוע) אינן סוג של מחאה אזרחית. לא רק שעריקאת בחרה שלא לציין  את הנהגתו של חמאס בצעדות אלו, היא דחתה באופן מכוון את מציאות מערכת המשפט המתוחכמת בישראל, שבמקרה זה, ורבים אחרים, סיפקו אתגר משפטי להתנהלות הצבאית. תמיד צריך להיות מקום לשיחה סביב שיטות צבא ומשטרה, אך העמדת פנים כי בישראל אין מערכת משפט שיכולה לשמש (והיא משמשת) לאחראית על כוחות הביטחון היא מעשה של הונאה מכוונת.

אם SOAS באמת רוצה “להמשיך בשיח” מלמד ומעשיר, כדאי לשקול סיפוק מערך קולות מאוזן יותר כדי לדון בהקשר הערבי-ישראלי או לחילופין להסתכן בפגיעה במוניטין האקדמי שלה עוד יותר.

פורסם במקור באנגלית באתר: jns.org

נכתב באנגלית על-ידי שותפת קאמרה בבריטניה, ג’ורג’יה גילוהי. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

.Click here to read the article in English