בעקבות הרצח הטראגי של ג’ורג’ פלויד, נוצר כאוס גדול בחברה בארצות הברית, כמו גם ברחבי העולם. הפשע המחריד העלה שאלה עתיקת יומין לדיון הציבורי: האם השגנו שוויון בחברה? אם לא, איך אפשר להשיג?
אלה כמובן שאלות טעונות. מספר רב של ספרים ומאמרים נכתבו בנושא, ובדם, יזע ודמעות נעשים מאמצים ליצור שינוי. כיוון שכך, יש לתת לשאלות הללו את הכמות הנכונה של תשומת לב וכבוד כשדנים בהן.
לא משנה מהו הספקטרום הפוליטי, כולנו יכולים להסכים שיש סוגיות שיש לטפל בהן בכל הנוגע לגזענות ואכזריות משטרתית. קשה מאוד למדוד את ההיקף, אך רבים מאמינים כי יש לנקוט בצעדים מרכזיים במדיניות על מנת לתקן את המצב – מדיניות הדרגתית (כמו מימון רב יותר בחינוך בנושאים אלה ברמה הלימודית והמקצועית כאחד) או בשינויים פרדיגמטיים, ועוד. אך המאמר הזה קצר מלהכיל את כל האפשרויות הרבות הקיימות לשיפור המצב הקיים.
סוגיות אלה חמורות ויכולות בסופו של דבר לעלות בחיי אדם. הן חשובות מכדי לשמש לרווח אישי. עם זאת, אנשים וקבוצות רבים הואשמו כי “תפסו טרמפ” בהפגנות אלה כדי לקדם את האג’נדה האישית שלהם. ישנן דוגמאות רבות, חלקן לא מזיקות כמו “משפיעים באינסטגרם”. עם זאת, אחרים מזיקים יותר, כמו עתירה חדשה שהוגשה על ידי מערכת אוניברסיטת קליפורניה (UC), שנחתמה על ידי מאות ארגוני קמפוסים, שמטרתה לקדם את סדר היום הפוליטי שלה ולאשר את תנועת ה- BDS נגד ישראל במסווה של התנגדות לאפליה נגד אפרו-אמריקאים.
מיותר לציין כי נושא האכזריות המשטרתית בארצות הברית אינו קשור בשום דרך לישראל או לציונות, וגם ציונות אינה מייצגת שימוש יתר באלימות וניצול סמכות לרעה. יתרה מזאת, תוכניות ההכשרה שהמכתב האמור מפרט מתמקדות בטרור ולא בסוגיות או בטקטיקות של המשטרה. תוכניות בולטות, כמו זו שאורגנה על ידי המכון היהודי לביטחון לאומי של אמריקה (JINSA), אינן מכילות טקטיקות של מעצרים כלשהם. העתירה מתייחסת לכנס נגד טרור שנערך במשך חצי יום בין משטרת מיניאפוליס למשטרת ישראל משנת 2012, שהתמקד בטכניקות למניעת טרור נפוץ, כמו פיגועי התאבדות, ונגע בחששות מפני הפרות זכויות אזרח.
העתירה לא נותנת לעובדות להפריע לקידום האג’נדה הפוליטית שלה, ומפצירה בטענות מופרכות כי יש קשר ישיר בין מעשי הזוועה לכאורה לזכויות אדם בישראל לבין הנושאים הנזכרים המתרחשים בארצות הברית. הם אינם מציינים כי מקרי מוות מחרידים כתוצאה מאלימות משטרתית קרו עוד לפני האימונים המשותפים בין ישראל וארה”ב, ולעתים אף התרחשו לפני קיומה של ישראל.
“מיותר לציין כי נושא האכזריות המשטרתית בארצות הברית אינו קשור בשום דרך לישראל או לציונות, וגם ציונות אינה מייצגת שימוש יתר באלימות וניצול סמכות לרעה.”
דרושה מיומנות חשיבה בדיונית על מנת לקשור בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין אכזריות משטרתית בארצות הברית. באמצעות טענות כוזבות, המצאות, אזכורים ובלוגים שונים שלא אומתו, העתירה מאשימה ישירות את ישראל ברבים מהנושאים המטרידים את הקהילה האפרו-אמריקאית. מכתב פרו-BDS זה שמופץ באוניברסיטת קליפורניה הוא ניסיון אנטי-ציוני ונבזה לייחס אחריות לישראל על אסונות מוסריים כאלה ואחרים. זהו היפר-פוקוס קלאסי בישראל שגורם לנו לאבד את המיקוד בנושאים המטרידים את החברה.
ניצול סוגיה כל כך חמורה מעין זאת לרווח פוליטי מזיקה הן לוויכוח בונה והן למאמצים ליצור שינוי בעקבות מעשי אלימות איומים אלה. קחו, למשל, את אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שהסיר גינויים הקשורים לישראל וקריאות להחרים חברות שתומכות בישראל מהחלטה שעברה לאחרונה. רבים בסנאט הסטודנטים הרגישו כי הכללתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא שלא לצורך, אינה קשורה, “וחשו כי הכללת הנושאים הללו גורעת מהכוונה הכללית של ההחלטה להביע תמיכה בקהילה השחורה”. על יוצרי עתירת UC ללמוד מההחלטה של אגודת הסטודנטים ולהסיר כל אזכור של ישראל.
שימוש ציני כזה בסוגיה חשובה מזלזל בשמו של מר פלויד ואחרים כמוהו שמתו תחת אכזריות משטרתית. יתרה מזאת, במקרה הטוב אין לזה אפקט ובמקרה הרע הוא יקדם חשיבה ודיון ביקורתיים בנוגע לסכסוך, ויצור מתקפות חסרות שחר על ישראל.
יש לנו עוולות אמיתיות להילחם הן בישראל והן באמריקה. קידום אידיאולוגיה פוליטית מסוכנת, שאינה קשורה לחלוטין למקרה הנדון, היא אינה מכבדת. נראה שלפעילים אנטי-ישראלים, שום נושא אינו מחוץ לתחומי הדיון ושום דבר אינו קדוש כל עוד מדובר בביקורת על ישראל. עלינו לנהוג כחברה שמחזקת את הגורמים הנכונים, המביאים צדק לעולם ושיבטיחו שלא יתקיימו יותר מקרי מוות שלא כדין בידיי הרשויות או האזרחים כאחד.
טענת איש הקש היא דרך טובה לוודא שבדיוק ההפך יתרחש.
פורסם במקור באנגלית באתר: jns.org
נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2019-2020 דב גוגנהיים. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
Click here to read the article in English
