בתאריך ה-31.5.2022 טסתי במסגרת משלחת של אוניברסיטת בן גוריון בנגב לסיור אקדמי בן שבועיים במרוקו.
לאחר חתימת ״הסכמי אברהם״ שנקראו על שם אברהם המקראי והביאו לנרמול היחסים בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודן, הגיעה גם חתימת הסכמים בין אוניברסיטאות בארץ ובמרוקו וכבר במרץ 2022, הגיעה לאוניברסיטת בן גוריון משלחת אקדמית ממרוקו.
הסיור למרוקו היה ביקורי הראשון במדינה וביבשת אפריקה בכלל. הופתעתי מאוד כשנחתתי בשדה התעופה המפואר של מרקש ובהגיעי לערים הגדולות קזבלנקה ורבאט, גיליתי שמרוקו נחשבת בין המדינות הליברליות והמפותחות בעולם הערבי וביבשת אפריקה.
חלק מהותי בביקור במרוקו היה מפגש עם תושביה, מסוחרים בשווקים ועד אנשי אקדמיה, מדריכי טיולים ואנשי קבלה במלון ועד לנציגי ממשל. גם במפגש זה הייתה לי הפתעה גדולה. ציפיתי לקבל יחס עוין מרגע נחיתתי במדינה והגעתי לוותה בחשש גדול לביטחוני האישי. הופתעתי עד מאוד מהיחס החם והאוהב שקיבלתי מכל אדם ואדם אשר פגשתי מבואי ועד לכתי. חשתי תחושת ביטחון במרוקו, ביטחון אשר לעתים רבות אני וישראלים רבים כמוני לא מרגישים באירופה. כל מי שזיהה אותנו כישראלים במרוקו קיבל אותנו במילות ברכה, לרוב אף בעברית.
אולם יש קבוצות קיצוניות המתנגדות ל-״הסכמי אברהם״, כמו מפלגת חד״ש, שהצביעה נגד ההסכם בכנסת, ובמקום זה הן מייחלות להמשך הסכסוך העקוב מדם בין ישראלים למדינות ערב. מדובר בקבוצות הנתמכות על ידי מנהיגים פלסטיניים, המנסות להצטייר כמובילות שלום וצדק, אך בפועל הן עושות בדיוק ההפך. השאיפה הישראלית והיד המושטת לשלום אמיתי עם כל שכניה הצליחה להוביל לקבלת הפנים החמה ולחיזוק שיתוף הפעולה בין העמים שרק עוזר ומפתח את כל אחת מהמדינות ועוזר לענות על הצרכים של תושביהן. הסכסוך הישראלי פלסטיני הינו סכסוך בין עשרות שנים והוא אכן מסובך ביותר, ומשפיע באופן ישיר על חייהם של מיליוני בני אדם , אך עם זאת גם העולם הערבי התייאש מהסירוב החוזר של הפלסטינים לפעול למען סיום הסכסוך.
במשך עשרות שנים האידאולוגיה של מדינות ערב בנוגע לישראל באה לידי ביטוי באותה בהחלטת שלושת הלאווים המפורסמת. מוועידת ח’רטום: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל.
החשיבה שהדרך לפתרון צודק והגון אשר ייטיב עם העם הפלסטיני היא אך ורק על ידי שימור מערכת יחסים של שנאה, פחד ואלימות בין ישראל למדינות ערב האחרות הינה חשיבה מיושנת. יותר ויותר מדינות ערב מתחילות להפנים בשנים האחרונות ששלום בין ישראל לבין שכנותיה כפי שהיה בהסכמי אברהם הוא הצעד הראשון לשותפות בין תושבי המזרח התיכון ויש ביכולתו להיטיב עם כל תושבי האזור ולשפר את הכלכלה, החינוך, והרפואה של כל אחת ממדינות המזרח התיכון ואף ליצור שיתופי פעולה שיעזרו להתגבר יחדיו על משברים גלובליים כמו משבר הפליטים מאפריקה וההתחממות הגלובלית. כעת, יותר מדינות ערביות מבינות ששלום בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות מועיל לכולם במזרח התיכון.
על פי אותן מדינות יש להמשיך לעסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני במטרה למצוא פתרונות אשר ייטיבו עם חייהם של הפלסטינים והישראלים ויפסיקו את המלחמות והמוות המיותר והנוראי, שגורר עם השנים דור ועוד דור של ילדים שמתבגרים ומתחנכים להפוך ל-״צד בסכסוך״.
אבסורד שילדיי וילדי הפלסטינים הגרים דקות בודדות ממני שעוד לא נולדו יצטרכו לחוות אלימות ושנאה אחד מהשני. ניסיונות רבים למנוע מצב כזה נכשלו, ביניהם הניסיון בוועידת קמפ דיוויד שמטרתה הייתה להגיע להסכם קבע על ידי דיון ישיר בין ראש הממשלה הישראלי לראש הרשות הפלסטינית. מטרתה של מדינת ישראל נותרה לעשות כל שביכולתה כדי להגיע לשלום צודק אשר יבטיח חופש וביטחון לנו ולדורות הבאים.
דרך נהדרת להשיג מטרה זו, של שלום בר-קיימא בין ישראלים ופלסטיניים, היא השלום הנוצר בהדרגה בינינו לבין שכנינו הערבים. היד הישראלית ממשיכה להיות מושטת לשלום ולמרות ויתורים כואבים (כמו פינוי משפחות מיישובים בחצי האי סיני) והעבר המדמם של העמים, ישראל בחרה לעשות שלום עם מצרים ב 1979.
הסכם השלום עם ממלכת ירדן בשנת 1994 היה צעד נוסף בתהליך השלום עם שכנותיה של ישראל. תהליך אוסלו שנכשל היה אחד הניסיונות הבולטים והמשמעותיים ביותר לשלום עם הפלסטינים. מאז עברו כבר מעל ל- 25 שנים בהן הונחו על השולחן הצעות נוספות לסיום הסכסוך אשר להן לצערנו סירבו הפלסטיניים, דוגמת הצעת אולמרט לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-2008 לסגת מ-94% משטחי יהודה ושומרון.
עסקות הנורמליזציה בין איחוד האמירויות, בחריין וישראל לא גונו על ידי הליגה הערבית, בה חברות 22 מדינות ערביות. ההתפתחות הדרמטית הזו ביחסים בינן לבין מדינת ישראל מראה שהסכמי השלום הנרקמים מבטאים את מה שקורה בשטח. עוד ועוד מדינות מצמצמות את הפערים לקראת כינון יחסים עם מדינת ישראל, כולל מדינות המהוות המרכז האסלאמי העולמי כדוגמת ערב הסעודית ומשאירים את האזרחים הפלסטינים המתוסכלים לבד במערכה, לעתים מערכה אל מול השלטון וההנהגה הפלסטינית – הרשות הפלסטינית בגדה וחמאס בעזה.
עם נרמול היחסים עם ישראל של מדינות ערביות אחרות, יעוצב מחדש הנוף הדיפלומטי והתרבותי של האזור. מעתה, הכיוון לשלום וליחסים נורמליים וחמים יהיה המטרה ולא הדבר שיש להסתיר, שכן כיום פלסטינים רבים פוחדים לקיים מגע כלשהו עם ישראלים למרות שהיו מעוניינים בזה. אפילו ארגון Human Rights Watch שבדרך כלל עסוק בלבקר את ישראל ולהשמיץ אותה בביצוע פשעים נגד האנושות ובכינוי ׳מדינת אפרטהייד׳ מדגיש את החשש הממשי לחייהם של אזרחי הרשות הפלסטינית מפני הרשויות שלהם ומפני מנהיגיהם. פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון אשר נחשדים כמשתפי פעולה עם ישראל נתונים לעינויים קשים ביותר בעוד שבעזה אלו שרק נחשדים בשיתוף פעולה מוצאים להורג באופן כמעט מידי וללא זכות להגנה משפטית. עבור פלסטיני ממוצע, לנרמל שיחה עם ישראלי או להפוך ביקור בית הדדי לדבר מבורך הינה מציאות דמיונית.
בעקבות ההסכמים החדשים בין ישראל למדינות ערב עשויות גם חברויות בין ישראלים לפלסטיניים להירקם, שכן אם למצרים, ירדנים, אמירותים ומרוקאים מותר, למה לפלסטינים אסור?
כמי שחשב שהוא הסנונית הראשונה ב״שלום על הנייר בלבד״ במרוקו, גיליתי שאני מגיע למקום בו יחסי שלום הם ההווה. במשך שנים ישראל ניהלה קשרים עם מדינות ערב בחשאי, ״מתחת לשולחן״ וכעת יחסים אלו, שרק לאחרונה נחשפו, מתחילים להירקם. כמו כן חלק בלתי נפרד מהרצון של תושבי מרוקו לשמר את תרבותם ומורשתם שהייתה בחלקה הגדול גם יהודית כפי שניתן לראות בפעילות ארגון ׳מימונה׳ אשר משמר אתרים יהודיים במרוקו. הרצון לכונן יחסים חמים וחזקים בין העמים ולא רק בין הממשלות היה קיים ורק קיבל משנה תוקף בזכות ההסכמים שאינשאללה יוסיפו להיחתם ואף לבטח יתרמו לקירוב פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.
