Photo: Robert Chriss/Wikimedia Commons
במהלך אירוע סטודנטים לצדק בפלסטין (SJP) באוניברסיטת מדינת אוהיו (OSU) ב 27 באוקטובר, עובדות הפכו ללא רלוונטיות. ועשרות הסטודנטים שנכחו הפכו לנפגעים של פוליטיקת הזעם, תמרון פסיכולוגי כמו שנראה לאורך ההיסטוריה כדי לגייס המוני אנשים לכעס ללא כל הסבר.
האירוע היה תגובה להודעה של זום בסוף ספטמבר כי ליילה ח’אלד, חברת ארגון הטרור “החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP)”, אינה יכולה להשתמש בפלטפורמה של זום (ח’אלד היתה אמורה להשתתף בפאנל בחסות התכנית ללימודי עדות ערבית ומוסלמים של אוניברסיטת סן פרנסיסקו).
האירוע של ה- OSU החל במונולוג של נשיא תא ה- SJP שהפיץ אי דיוקים בוטים מוגזמים בהיסטוריה של המזרח התיכון. לקהל נאמר כי ישראל התיישבה בפלסטין, ביצעה רצח עם בפלסטינים הילידים וממשיכה להפעיל מדינת אפרטהייד, בה הישראלים הם הרוב העליון והפלסטינים הם המיעוט הנחות.
לנרטיב זה נוסף סרטון שהוקלט מראש שבו ליילה ח’אלד מדברת, המצדיק את פעולות הטרור שלה על ידי הסבר התעמולה על ידי מנהיג SJP שניות בלבד לפני כן.
כמובן, אם הנושאים היו מנותחים באופן אובייקטיבי, הקהל היה מבין שהם דוברים שקרים.
למשל, אם הם היו בוחנים את הסטטיסטיקה של האוכלוסייה הפלסטינית, ואז את טענת הדוברים שממשלת ישראל עושה טיהור אתני של העם הפלסטיני מזה עשרות שנים, הם היו מבולבלים כשהם היו מגלים שהאוכלוסייה הפלסטינית היא מהגדולות ביותר בעולם.
אם היו בוחנים את החוקים המדויקים של ממשלת ישראל שפעילים אנטי-ציוניים מתייגים באופן קבוע כ”אפרטהייד”, הקהל היה מגלה שטענות אלה מעוותות בפראות; לדוגמא, כפי שציין אדם לויק מעמותת CAMERA בבריטניה, תומכי הנרטיב “החוקים הישראליים המפלים” השוו את החוק הישראלי לבריאות הציבור המחייב את ההורים לחסן את ילדיהם כ”גזעני”. וכמובן, אם היו בוחנים את הטענה לפיה פלסטינים הם ילידי הארץ והישראלים הם מתנחלים שדחפו אותם החוצה, הם היו מגלים שההפך הוא הנכון:
“בכל פעם שנואם בזום מאשים את ישראל ברצח עם או בפשעי מלחמה, או שנעשה שימוש במונח “ישראל” שעושה הכללה של הממשלה והאנשים החיים בה, ולא מציינים את זכותה של מדינה להתגונן מפני טרור או זכותם של העם היהודי לחזור למולדתם הילידית, הקהל נחשף לאנטישמיות.”
מקורם של היהודים הוא אתני בישראל, ואילו הפלסטינים ערבים מבחינה אתנית. השם “פלסטין” מקורו בפלישתים הקדומים, קבוצה צבאית שהתמסרה להשמדת בני ישראל (והיו למעשה ממוצא דרום אירופי). לאחר שרומא כבשה את ישראל והגלתה את היהודים, שונה שם הארץ לסוריה-פלסטינה על שם שני האויבים הקדומים של העם היהודי – האשורים והפלישתים – כדי להעניש יהודים על סירובם לקבל את הסמכות הרומית. מעולם לא הייתה מדינה בשם פלסטין, והניסיונות לשכתב את ההיסטוריה הזו מבוססים במאמצים להמעיט בזיקה היהודית לארץ ישראל.
זה היה ברור לקראת סוף הפגישה, כאשר אדם מבוגר (מעניין שרוב אלה שדיברו בפגישה לכאורה לא היו סטודנטים בהווה) אמר לקהל הסטודנטים שישראל היא כיום “גרמניה הנאצית” – כי הזוועות של רצח עם נגד העם היהודי חוזרות על עצמן נגד הפלסטינים.
אף לא אדם אחד בקהל ערער על השוואה זו, ללא ספק האשמה שקרית ואנטישמית. ראוי לציין כי ההגדרה לאנטישמיות של הארגון הבינלאומי לזכר השואה (IHRA) כוללת “השוואה בין המדיניות הישראלית העכשווית לזו של הנאצים.”
בכל פעם שנואם בזום מאשים את ישראל ברצח עם או בפשעי מלחמה, או שנעשה שימוש במונח “ישראל” שעושה הכללה של הממשלה והאנשים החיים בה, ולא מציינים את זכותה של מדינה להתגונן מפני טרור או זכותם של העם היהודי לחזור למולדתם הילידית, הקהל נחשף לאנטישמיות.
הערב כולו היה אוסף של האשמות לא מבוססות נגד ישראל והאדרת טרור מזוין. לא אחת נעשה שימוש בסבל שנגרם בעקבות הטרור ככלי נגד ישראל, ומעשיה של ח’אלד זכו לשבחים בלתי פוסקים – עלבון קשה כלפי האנשים התמימים שפגעה והרגה.
במקום להשתוקק לשלום ולפיוס עם ישראל, הדוברים האדירו את הטרור של ח’אלד והפיצו שקרים בוטים בשם האנטי-ציונות. האנטי-ציונות היא רק עוד ביטוי לאנטישמיות, כפי שמודה אפילו הארגון הלא-ממשלתי הגדול ביותר של האימאמים בעולם. במהלך אירוע ה- SJP של OSU, נזכרנו כולנו כמה קל להיות קורבן של פוליטיקת הזעם, ו- OSU הפכה לסתם בורג נוסף במכונת השנאה היהודית.
פורסם במקור באתר The Algemeiner.
נכתבה באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2020-2021 איזבל דווידסון. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
Click here to read the article in English