ההשוואה השקרית של ציונות וקולוניאליזם

Photo: Government Press Office/Wikimedia Commons

אנטי-ציונים, במיוחד פעילי BDS, הצליחו באופן מסחרר ליצור ולהפיץ טענות כוזבות רבות, הגזמות ותפיסות מוטעות לגבי ישראל. עבדתי עם צוות CAMERA בקמפוס בהשקת קמפיין במדיה החברתית בשם #ApartheidWeekExposed. מטרתו הוא לשפוך אור על האופן שבו פעולות המעורבים בתנועת ה- BDS מוגדרות כאנטישמיות בקמפוסים.

בבית הספר שלי, אוניברסיטת מקגיל בקנדה, סטודנטית יהודייה נבחרה ונאלצה להתפטר מתפקידו בממשלת הסטודנטים או לא להשתתף בטיול גיאו-פוליטי בישראל. זה, למרבה הצער, לא אירוע מבודד, בהתחשב בעיתון הראשי של הקמפוס, The McGill Daily, מנציח את האנטישמיות. העיתון עושה כל העת “דה-לגיטימציה” של ישראל ומסרב לפרסם כל דבר ש”מקדם השקפת עולם ציונית”. מאמריו מייצגים נרטיב חד צדדי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני שלא כולל סטודנטים יהודים. יש לציין כי מילון מונחים המופיע במהדורת 2019 מגדיר את הציונות כ”תנועה פוליטית מודרנית הדוגלת בהקמתה הקולוניאלית של מדינה יהודית” שמייצגת “גישה גזענית ופרקטיקה אלימה כלפי פלסטינים”. שים לב שבכל המאמרים ב- Daily מופיע “אזהרת תוכן” ל”אלימות קולוניאלית”.

ברוח הקמפיין החדש של CAMERA, בואו נפרק את הטענה הנפוצה לפיה הציונות היא פרויקט “מתנחל-קולוניאלי”.

Oxford Languages מגדיר את הקולוניזציה כ”פעולה או תהליך של התיישבות וביסוס השליטה על התושבים הילידים באזור” ו”פעולה של ניכוס מקום או תחום לשימוש אישי”. נשיונל ג’יאוגרפיק מגדיר קולוניזציה “כשליטה של מעצמה אחת על אזור או על אנשים תלויים. זה קורה כאשר עם אחד משעבד אחר, כובש את אוכלוסייתו ומנצל אותה, לעתים קרובות תוך שהוא כופה את שפתו וערכיו התרבותיים על עמו”. עוד מוסיף כי “מושג הקולוניאליזם קשור קשר הדוק לזה של האימפריאליזם, שהוא המדיניות או האתוס של שימוש בכוח ובהשפעה כדי לשלוט בעם אחר או באנשים העומדים בבסיס הקולוניאליזם”.

כל זה לא מתאר את התנועה הציונית. ראשית, זו השפלה להאשים את הציונים “בשליטה בעם יליד” מכיוון שהיהודים עצמם הם ילידי ארץ ישראל, וחשוב לא לשלול זאת. מולדת אבותיו של העם היהודי הייתה מאז ומתמיד ישראל, וראיות היסטוריות רבות קיימות להוכחת טענות כאלה. יתר על כן, בגלות, העם היהודי התפלל (ומתפלל) ללא הרף לשוב לארץ ושילב את הרגשות האלה בחגים שלהם.

בנוסף, לא היה שום “כיבוש” יהודי של פלסטין. יהודים התגוררו בארץ אלפי שנים, וכאשר רבים החלו לחזור מאזורים בהם התפזרו במאה ה -19 – גם ערבים רבים הגיעו לארץ מהאזור – הם רכשו באופן חוקי נכסים מבעלי הקרקעות. בעקבות הדחייה הערבית המוחלטת של תוכנית החלוקה של האו”ם בנובמבר 1947, פתחו הערבים במלחמתם הלאומנית נגד היהודים. לאחר שישראל הכריזה על עצמאותה במאי 1948, פלשו חמשת צבאות ערב למדינה המתהווה; לאחר עשרות שנים של שפיכות דמים, בשנת 1979 וב-1994, בהתאמה, מצרים וירדן השכנות חתמו על הסכמי שלום.

התנועה הציונית הובילה למדינת לאום עצמאית של העם היהודי במולדת אבותיו שהוגלה מישראל לפני יותר מ -3,000 שנה. זה בדיוק ההפך מההגדרה של קולוניאליזם כשליטה של עם אחד על פני אחר.

הציונות שונה באופן בולט מהקולוניזציה מבחינה מכרעת אחרת: המוטיבציה של הציונות הייתה ועודנה לפתח את הארץ וליצור חברה משגשגת לכל בני עמה, לא לשלוט ביד רמה ולנצל את משאביה למען מעצמה זרה. כפי שדמיינו חוזי המדינה היהודית, ישראל הפכה למדינת לאום מודרנית לא רק של יהודים, אלא גם אוכלוסייה משגשגת של מיעוטים רבים. הכרזת העצמאות הישראלית אומרת:

“[מדינת ישראל] תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות”.

כתוצאה מכך, ערבים רבים נקלטו במדינת ישראל לאחר עצמאותה וקיבלו אזרחות. ערבים אלה ממלאים תפקיד פעיל בחברה הישראלית כיום, הם מצביעים, הם בעלי אדמות, מכהנים בממשלה וחלקם אף משרתים בצבא ההגנה לישראל.

זה לא מדויק ומטעה לטעון לדה-לגיטימציה של הציונות משום שהיא כביכול פרויקט “מתנחל-קולוניאלי”. כדי להשיג שלום, עלינו להתגבר על תעמולות מהסוג הזה, במיוחד בקמפוסים בצפון אמריקה, ולפעול לקראת הבנה ושיתוף פעולה הדדי.

פורסם במקור באתר jns.org.

נכתבה באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2020-2021 ג’ורדנה שיף. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.