אם אתה רוצה למתוח ביקורת על ישראל, קודם תתמוך בזכותה להתקיים

דמיין את עצמך יושב בכיתה באוניברסיטה נרגש ללמוד על העולם סביבך. הפרופסור שלך מזמין אורח איטלקי לחלוק את אהבתו למדינתו.

אתה נרגש ומלא תקוות גדולות לקראת השיחה הזו, ולפתע מספר סטודנטים בכיתה מתחילים להפריע לדיון. במקום להקשיב ולשאול שאלות חשובות, הם מחליטים להשפיל את האיטלקי ואת מדינתו לפני שהם יוצאים מהכיתה.

בינתיים, הסטודנטים האיטלקים בכיתה מרגישים מיד מבודדים. הם אינם יודעים למי הם יכולים לפנות, ודואגים שאיש לא יתמוך בהם מפני התקפות חסרות שחר אלה.

אין ספק, כל מי שהיה עד לכך היה מתייג זאת כגזענות נגד האיטלקים ומולדתם. וזו תחשב לגזענות גם אם מדינה אחרת ותושביה היו מסומנים בצורה בלתי הוגנת דומה.

אלא אם מדובר בישראל ובעם היהודי.

בקמפוסים ברחבי אמריקה, האנטישמיות עולה בצורה דרסטית, ולעתים קרובות היא מתעוררת מתוך אמונה שלמולדת היהודית אין את זכות להגן על עצמה.

מי שמאמין באמונה זו הם אנטי-ציונים, ששוללים את קיומה של ישראל. הם לא מפנים טענות דומות נגד מדינות שמקיימות שחיתות, הרג או הפרה חמורה של זכויות אדם. באופן הזה, מציבים סטנדרט כפול ביחס לישראל.

נתקלתי בזה לראשונה בקמפוס שלי כאשר חברי הסטודנטים לצדק בפלסטין (SJP) השוו את החיים בחברה הישראלית לחיים  בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד.

בכדי להפיץ מידע שגוי, חברי הקבוצה האנטי-ישראלית הקימו חומה של תנועת החרם BDS במרכז הקמפוס שלי. עם חלוף הסטודנטים טענו אנשי SJP כי היהודים הם קולוניאליסטים, תוך התעלמות מוחלטת מהיותם ילידי הארץ.

“בקמפוסים ברחבי אמריקה, האנטישמיות עולה בצורה דרסטית, ולעתים קרובות היא מתעוררת מתוך אמונה שלמולדת היהודית אין את זכות להגן על עצמה.”

שנאה זו נמשכה כשאירחתי דובר מטעם CAMERA בקמפוס לנאום כדי לדון בתקופת שירותו הצבאי. במקום להשתתף באירוע ולתרום לשיחה ביקורתית, חברי SJP נהגו תחילה כאילו היו משתתפים. לאחר מכן הם קמו, נופפו בשלטים אנטי-ישראליים ויצאו החוצה לפני שהנואם אפילו יכול היה לחלוק את דעותיו.

הם מתעלמים מכך שהעם היהודי יליד ישראל ומהעובדה שיש נוכחות יהודית מתמדת בישראל במשך 3,000 השנים האחרונות. הם גם מתעלמים מכך שהשם “פלסטין” ניתן למעשה לשטח על ידי כובשים רומאים שהשתלטו על הארץ בשנת 70 לספירה.

קבוצות קמפוס אנטי-ישראליות מנסות לחנוק את ישראל כלכלית באמצעות קמפיינים של BDS בכך שהם קובעים שישראל היא מדינה גזענית. עם זאת, עדויות מראות כי מחצית מיהודי ישראל אינם לבנים, וכי אחד מכל חמישה ישראלים אינו יהודי. קבוצת מיעוט זו מורכבת ברובה מערבים ישראלים אשר ניתנים להם זכויות כמו יהודים ועובדים בכל רמות הממשלה.

ישנם טיעונים שגויים נוספים ברשימה של האנטי-ציונים, כמו זו שישראל, מדינה בגודל של ניו ג’רזי, היא חסם לשלום במזרח התיכון. תפיסה מוטעית זו מתעלמת לחלוטין מחמש הפעמים שישראל הציעה אדמות באופן רשמי תמורת שלום, שכולם נדחו על הסף.

עובדות אלה אינן מוצגות כהוכחה שישראל היא מדינה מושלמת. כמו כל מדינה בעולם, ישראל מתמודדת עם הקשיים שלה והיא ראויה לביקורת.

עם זאת, במקום להעריך באופן שווה את ישראל, ישראל באופן מתמיד ללא הפסקה מסומנת על ידי מי שמבקש לפגוע בקיומה. כתוצאה מאי צדק זה, האנטישמיות ממשיכה לעלות ויהודים מתמודדים עם התקפות גוברות נגדם ונגד המדינה היהודית.

למי שמבקש לבקר את ישראל, כל מה שאני מבקשת הוא שישפוט אותה באותו סטנדרט שיבחר להחיל על כל המדינות. אני מבקשת שיתמוך בזכות קיומה כדי לאפשר לה להשתפר, במקום לרצות בהשמדתה שמונעת ממנה את יכולתה לעשות זאת.

פורסם במקור באנגלית באתר: The Algemeiner.

נכתב באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2019-2020 טיילר רות’. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

.Click here to read the article in English