הדו”ח האנטי-ישראלי של “בצלם” מסלף העובדות

(תמונה: צה”ל \ ויקימדיה קומונס)

ב-11 לינואר 2021 סקר עיתון האיחוד-טריביון בסן דייגו דו”ח של “ארגון זכויות אדם המוביל לכאורה, “בצלם”. דו”ח זה טוען כי מדינת ישראל אשמה ב”אפרטהייד”. עבור אלה שאולי אינם מודעים לכך, ההגדרה לאפרטהייד על ידי בית הדין הבינלאומי היא “משטר ממוסד של דיכוי ושליטה שיטתיים על ידי קבוצה גזעית אחת”. מקורו של המונח במדיניות הפרדה שנאכפה בדרום אפריקה בין השנים 1948 – 1990. חוקים אלה חייבו דרום אפריקאים שחורים להשתמש במתקנים נפרדים ונחותים יותר  כמו שירותים ציבוריים, תחבורה ציבורית, חופים, בתי ספר וכו’.

בצלם טוען כי קיימת מערכת אי-שוויונית בין ערבים ליהודים, הן בתוך ישראל עצמה והן בשטחים השנויים מחלוקת בגדה המערבית ובעזה. זוהי פשוט טענה שקרית. כדי להגיע למסקנה כזו, בצלם עושה כמה טעויות עובדתיות והשמטות בולטות בנוגע למדיניות האזרחות וההגירה של ישראל. מאמר זה יפרט את הטענות הנגדיות החשובות של אנליסט המחקר הבכיר גלעד עיני מהוועדה לדיוק וניתוח העובדות במזרח התיכון (CAMERA).

ראשית, בצלם בוחר להשוות את זכויות אזרחי ישראל ואלו שאינם אזרחי ישראל כאילו קטגוריות אלה הן זהות לקטגוריות האתניות של יהודים וערבים – טעות מהותית כאשר לוקחים בחשבון שבישראל מתגוררים כמעט שני מיליון ערבים ישראלים מהקמתה, עם מיעוטים אתניים-דתיים רבים אחרים אשר מוענקים להם זכויות על פי החוק.

“כדי להגיע למסקנה כזו, בצלם עושה כמה טעויות עובדתיות והשמטות בולטות בנוגע למדיניות האזרחות וההגירה של ישראל.”

כפי שמציין מר עיני, “בישראל, אזרחים יהודים וערבים יכולים להצביע בבחירות הלאומיות. מי שאינו אזרח לא יכול. אזרחים יהודים וערבים יכולים להיכנס בחופשיות לארצם. לאזרחים יהודים וערבים דרכון ישראלי. ומי שאינו אזרח אין דרכון. לא בדיוק יסודות אפרטהייד, למרות שבצלם סבור בכך”. אזרחי ישראל הם ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, שחיים ועובדים זה לצד זה. במהלך ביקורי בישראל ראיתי שלטים שנכתבו באנגלית, בעברית ובערבית בכל מקום, הייתי עד לכך שיהודים ישראלים וערבים ישראלים קונים באותם סופרמרקטים, גרים באותן שכונות ומשתמשים באותה תחבורה ציבורית.

בצלם משמיט את העובדה כי ערבים פלסטינים החיים בגדה המערבית ובעזה אינם אזרחי ישראל. הם נשלטים על ידי הרשות הפלסטינית וחמאס, וחיים בתוך חברה אזרחית פלסטינית ולא ישראלית. אם בצלם מתייחס לאיכות החיים ולזכויות האדם של הפלסטינים, הם צריכים להפנות את דאגתם להנהגה הפלסטינית, ולא לישראל. יתר על כן, הצעדים של ישראל לדרוש זיהוי נכון וכניסה מוסדרת אינם מפלים. הם מהווים את הזכות הבסיסית של כל מדינה להגן על תושביה.

“אם בצלם מתייחס לאיכות החיים ולזכויות האדם של הפלסטינים, הם צריכים להפנות את דאגתם להנהגה הפלסטינית, ולא לישראל.”

שנית, בצלם טוען שהעדפות ההגירה של ישראל ליהודים בחו”ל אינן צודקות, טיעון סלקטיבי ביותר המתעלם מהמקובל, שמדינות מעניקות הרשאות הגירה ואזרחות מועדפות לבני משפחתן. מר עיני מצטט את עבודתם של אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין, המציינים כי “זוהי נורמה אירופית מוכרת שמדינת לאום יכולה לקיים קשרים רשמיים עם ‘קרוביה’ מחוץ לגבולותיה ולהתייחס אליהם באופן מועדף בנושא מסוים, כולל הגירה והתאזרחות”. במילים פשוטות, בצלם מנסה לשפוט את מדינת ישראל בסטנדרט כפול. לבסוף, מובן מאליו שלמדיניות כזו אין כל השפעה על זכויות אזרחי ישראל. כפי שטוען עיני, “בצלם רוצה להראות לנו שישראל אשמה ב’עליונות יהודית’. מה שהוא מראה לנו בפועל זה שבצלם מכחיש למעשה את זכותה של ישראל להתקיים כמדינת מקלט ליהודים”.

התיאור הלא מדויק של בצלם את ישראל מעורר אנטישמיות בגלל ההשוואה הבורה בין ישראל, המקלט הבטוח של היהודים ודרום אפריקה של האפרטהייד. יתרה מכך, אמריקאים שקוראים דוח כזה עשויים להאמין שישראל (ובהרחבה יהודים בארצות הברית התומכים בישראל) אחראית, או תומכת בסבל אנושי, מה שברור שלא כך הדבר. יתרה מכך, כאשר “ארגון זכויות אדם מוביל” דוחף נרטיב מטעה המאשים את ישראל ב”עליונות יהודית ממוסדת” ו”גזענות”, אפשר לצפות מאנטישמים משני הקצוות הפוליטיים שיצדיקו את מסרי השנאה שלהם בטיעונים כה מטעים.

אני ממליץ לכל הסטודנטים להיות סקפטיים, מכיוון שאפילו “קבוצת זכויות אדם מובילה” יכולה לשקר בבוטות כדי לתמוך בסדר יום שלא רק מקדם בורות ודיווח לא מדויק, אלא גם שנאה.

 

פורסם במקור באנגלית באתר: San Diego Jewish World

נכתב באנגלית על-ידי עמית קאמרה 2020-2021 באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בנימין זאגי. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

Click here to read the article in English