בתחילת יולי פעילים אנטי ישראלים יצאו בהמוניהם ברחבי ארצות הברית וקנדה. למה? לכאורה, למחות נגד “הסיפוח” הישראלי – וליתר דיוק, על האפשרות של החלת ריבונות ישראלית על אזורים מסוימים מעבר לקו הירוק (שטרם התרחשו). התבטאויות שנשמעו בברוקלין כמו: “מוות לישראל” ו”מוות לאמריקה”, מערערים את לגיטימיות ההפגנה נגד המדיניות הישראלית.
עוד מחאות תוכננו, הכוללת שוב בברוקלין, ויתקיימו לקראת 7-9 באוגוסט לזכרו של מנהיג הטרור הפלסטיני ע’סאן כנפאני, וכבר ההפגנות קיבלו למעלה ממאה אישורים מצד ארגונים אחרים.
למרות שההפגנות הללו תוכננו על ידי ארגון “סמידון” ו”קול יהודי לשלום”, לרוב קבוצות הסטודנטים הם אלה שבעיקר המובילות של הפגנות אלו.
סטודנטים אלה ממשיכים להפגין נכונות לגזענות ופוגעים במאבק של הקהילה השחורה על ידי השוואה בין פלסטינים למאבק השחורים (BLM), בעוד שהמציאות היא אחרת. כמו כן, הם הוכיחו את יכולתם לתאם בצורה יעילה מחאות שונות ברמה הלאומית. זה אמור להדאיג כל מי שמקדיש את סדר יומו למאבק באג’נדה המרושעת שלהם.
כפי שדיווח עיתון “הוושינגטון אקזמינר”, את הצעדה ב -1 ביולי בוושינגטון הוביל סטודנט מהרווארד כריסטיאן טאבאש, ממארגני ועדת הסולידריות הפלסטינית במכללת הרווארד “הרווארד מחוץ לפלסטין הכבושה”. המפגינים החזיקו שלטים התומכים ב- BLM ובארגון השחרור הפלסטיני, וטאבאש הוביל את קריאותיהם וצעק כי התנועה הפלסטינית “קשורה באופן מהותי למטרת מאבק השחורים”. בשלב מסוים קרא טאבאש משיר שהתייחס לישראל כ”מאסטר הבובות של יבשות”, תיאוריה של קונספירציה אנטישמית בת מאות שנים.
“סטודנטים אלה ממשיכים להפגין נכונות לגזענות ופוגעים במאבק של הקהילה השחורה על ידי השוואה בין פלסטינים למאבק השחורים (BLM), בעוד שהמציאות היא אחרת.”
באופן אירוני וטרגי, שולטי הבובות אינם ישראלים או יהודים ציונים, אלא סטודנטים אקטיביסטים כמו טאבאש וחבריו. הם מערבים ללא בושה נושאים פוליטיים שאינם קשורים, ולא מבינים שהם סותרים את מטרתם תוך כדי.
בעצרת בטורונטו שהתקיימה ב- 1 ביולי, שאורגנה על ידי תנועת הנוער הפלסטינית (PYM), קראו הפעילים הפלסטינים ולקהילה השחורה לעמוד נגד גזענות מוסדית וקראו לחרם נגד ישראל. במחאה אחרת ב -4 ביולי שאורגנה על ידי סטודנטים במיסיסוגה, קנדה, הקהל נשמע קורא בערבית כי “פלסטין היא המדינה שלנו והיהודים הם הכלבים שלנו.”
בבוסטון הושמעו סיסמאות של חמאס מחוץ למשרדי הליגה נגד השמצה והמועצה ליחסי קהילה יהודית, לכאורה מכיוון שהם מסייעים לאימונים משותפים של המשטרה בין ישראל לארה”ב. הטענה הנשמעת לעתים קרובות היא כי המאמצים המשותפים הללו תורמים לחוסר שוויון, גזענות, אכזריות המשטרה ועליונות לבנה. במציאות, תוכניות הכשרה משותפות מתמקדות בעיקר בטקטיקות נגד טרור, לא בשיטור קהילתי, וזוכות לשבחים על ידי המשטרה האפרו-אמריקאית על עבודתם בבניית מערכות יחסים ושמירה על שלום בקרב אוכלוסיות מגוונות.
יתר על כן, במהלך המחאה, מנהיג הסטודנטים לצדק בפלסטין (SJP) באוניברסיטת בוסטון הצהיר כי “ישראל אשמה ברצח העם הפלסטיני”. שקר זה ניתן להפרכה בקלות על ידי בחינת שיעורי הילודה הפלסטינים והעלייה בתוחלת החיים מאז הנוכחות הישראלית בגדה המערבית ובעזה.
בסן דייגו ארגנה תנועת הנוער הפלסטינית שיירה מחאתית. באופן מחריד, המשתתפים התנכלו לארגונים יהודיים כמו “הדסה” ו”הלל”, שהם אינם ארגונים ישראלים. הם שוגים בקשירת אמריקאים יהודים עם מדינת ישראל, וזה מהווה ביטוי של אנטישמיות.
מספר מפגשים אחרים אורגנו בשיתוף תאי הסטודנטים של “סטודנטים לצדק בפלסטין”(SJP), כמו בפילדלפיה, יוסטון ולוס אנג’לס.
התעוזה שבה סטודנטים אלה מצהירים באומץ דברי שווא על ישראל, מצדיקים טרור ועוסקים ברטוריקה אנטישמית מעידה לא רק על תנועה מאורגנת יותר ויותר, אלא על תנועה מקובלת יותר ויותר. אל תתנו לפעילים האלה להטעות אתכם: להפגנות אין שום קשר לצדק, למאבק השחורים או “לסיפוח ישראלי” פוטנציאלי; אלא, תופסים גל על מאבקים פוליטיים שאינם קשורים כלל לישראל בשביל לקדם את מטרתם היחידה: דמוניזציה של ישראל.
פורסם במקור באנגלית באתר: New York Daily News
נכתב באנגלית על-ידי יועץ הקמפוסים של CAMERA בישראל, איתן פישברגר. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
.Click here to read the article in English
