ב-18 בנובמבר 2022, התא הסטודטיאלי של סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP) אוניברסיטת ראטגרס והקולקטיב צדק הקדש (EJC). אירח פאנל שכותרתו “מימוש מהאפרטהייד הישראלי ברמת האוניברסיטה”.
את האירוע הנחתה אביר סבאח, סטודנטית לתואר שני בראטגרס. סבאח היא בעלת היסטוריה של קידום תנועת החרם BDS ב-UC Davis. הפאנל כלל את אימאן עביד, מנהל סנגור וארגון בקמפיין האמריקאי למען זכויות הפלסטינים, דב באום, ואסים כנען, סגן יו”ר ה- סגן יו”ר התא מניו ג’רזי של מוסלמים אמריקאים למען פלסטין (AMP), ודיוויד ליטוין, מייסד שותף של יהודים למען זכות השיבה הפלסטינית.
האירוע התרכז בעיקר בדאגה אחת: איסוף תמיכה בקמפיין החרם, ההסרה והסנקציות באמצעות דמוניזציה ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
ואסים כנען נתן את הטון לערב כשנשאל על ידי סבאח אם הוא יכול “ללכת אותנו [הקהל] כיצד ישראל מנציחה את האפרטהייד ומדוע חשוב לקרוא לה כמדינה אפרטהייד וקולוניאלית מתנחלים”.
תגובתו של כנען כללה שקרים רבים: שישראל מנכסת לעצמה מים פלסטינים בגדה המערבית והורסת תשתיות מים, שלישראל יש חוקים על הספרים שמכתיבים היכן ערבים יכולים ואינם יכולים לחיות ושישראל בנתה כבישים מופרדים בגדה המערבית, כולן טענות מופרכות.
ליטוין המשיך ברוח דומה כאשר הצהיר כי “מה שתנועת ה-BDS הראתה הוא שהבעיה היא הנוכחות של משטר גזעני, קולוניאלי מתנחלי, ציוני… מתישהו בקרוב, אנחנו הולכים לראות את הפלת משטר האפרטהייד”.
ליטוין לא מתבייש לשלב רמיזות על יהודים – “ציונים” ו”משטר ציוני” [בהתייחסות למדינת ישראל] עם תפיסות מודרניות של רוע – גזענות, קולוניאליזם, אפרטהייד.
הרטוריקה של ליטוין עוקבת אחר התוכנית של האנטישמיות מתקופת ברית המועצות, ומצדיקה את האנטישמיות באמצעות דמוניזציה של מדינת ישראל כיהודי הקולקטיבי.
כפי שכותבת חוקרת מרכז וילסון איזבלה טבארובסקי, “למרות טענותיה, הקמפיין האנטי-ציוני הסובייטי כמעט ולא הונע מחיפוש אחר צדק, שלום או שחרור עבור העם הפלסטיני.
הוא נעשה על ידי תעמולה, זה היה מכשיר שמטרתו הייתה להסיט את תשומת הלב, לתמרן, לבסס שליטה, לטהר אויבים ולהרחיב את ההשפעה עבור אחד המשטרים המדכאים ביותר בהיסטוריה של האנושות”.
על פני ה”תנועה” שלהם, לפעילי BDS יש היסטוריה עלובה של גרירת אותו קו, קידום אנטישמיות מהתקופה הנאצית וסטריאוטיפים מחרידים לגבי העם היהודי תחת ציפוי דק של “צדק חברתי” ו”שחרור”.
באופן טבעי, חברי הפאנל ניסו להשתמש בשפה כזו כדי לפנות לקבוצות שוליות במערכת אוניברסיטת ראטגרס, כולל קבוצות אתניות לא לבנות.
לדוגמה, אימאן עביד טען כי “ככל שאנו משתמשים בשפה כמו עליונות לבנה כאשר אנו מדברים על ציונות זה באמת קריטי; אנחנו צריכים לוודא שאנשים יבינו את זה מהזווית שהם מבינים את זה כאן”, הוסיף ואסים קאנן כי “ישראל היא מאחז אירופי במזרח התיכון, ישראל היא מאמץ של עליונות לבנה בראשיתה”.
עביד וכנען אינם מכירים בכך שרוב היהודים הישראלים הם ממוצא מזרח תיכוני וצפון אפריקאי, או שיהודים הם לעתים קרובות מטרה של בעליונות לבנים.
לערבב בין ציונות ומדינת ישראל ל”עליונות לבנה” הוא ניסיון עצלן אינטלקטואלי לעשות דה-לגיטימציה למאמץ מוצלח של דה-קולוניזציה ושחרור. העם היהודי חזר מרחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה, אירופה ואמריקה אל מולדתו הילידית, ערש האמונה, התרבות, המסורות והשפה העברית היהודית.
חברי הפאנל ניסו גם לקדם את קמפיין ה-BDS בפני תומכי זכויות להט”ב.
במהלך הדיון האשים ואסים את ישראל בפינקוואשינג )הטענה האומרת שכל דבר שיהודים עושים שהוא טוב או מועיל לקהילת הלהט”ב חייב להיות חלק ממניע נסתר מרושע – במקרה זה, הסטת תשומת הלב ממדיניותה של ישראל מול הפלסטינים(, הוא טען כי המדיניות המתקדמת של ישראל בנוגע לזכויות של קווירים היא מאמץ להצדיק את הציונות, שלטענתו שווה “דיכוי, הפרדה ואפליה”.
כשלחץ עוד יותר, ואסים אמר לקהל כי “לא היה לו מושג איך המצב אצל פלסטינים להט”בים”.
חברת הפאנל דב באום הופיעה לענות על השאלה, רק כדי לנצל את זמן השידור שלה כדי לטעון ש”הכיבוש” אחראי למצוקות העומדות בפני פלסטינים קווירים. כמובן, היא לא הזכירה את היעדר זכויות אזרח לפלסטינים קווירים בגדה המערבית או שחמאס בעזה רואה בהומוסקסואליות פשע.
מהשיחה נשמטה העובדה שאין עליה עוררין שישראל היא אחת המדינות המתקדמות ביותר באזור בכל הנוגע לזכויות להט”ב. כמה אבני דרך משמעותיות כוללות את האפשרות של ישראלים להט”בים לעבור ניתוח אישור מגדר, לשרת באופן גלוי ושווה בצה”ל, וזכותם של זוגות חד מיניים לאמץ ילדים.
למטרות תנועת ה-BDS אין שום קשר לעזרה לפלסטינים, והפאנל הזה רק מוכיח עוד יותר שהאנשים האלה מעוניינים יותר בפגיעה בישראל.
כל דיבור הדהד את תחושתו של מייסד BDS, עומר ברגותי, שמתנגד זה מכבר לשלום ולדו-קיום. “מדינה יהודית בפלסטין, בכל צורה שהיא, אינה יכולה שלא לסתור את הזכויות הבסיסיות של האוכלוסייה הפלסטינית הילידית של הארץ… בהחלט, בהחלט, אנו מתנגדים למדינה יהודית בכל חלק של פלסטין.”
פאנלים כאלה רק תורמים עוד יותר למוניטין של ראטגרס על היותו קמפוס עוין לסטודנטים יהודים. מאז האירוע הזה, התא הסטודנטיאלי של SJP בראטגרס קרא לבטל את הגדרת ה-IHRA על האנטישמיות; עוד ניסיון לדחוק את הקולות היהודיים לשוליים. ראטגרס חייבים לשקול מחדש את השאלת המרחבים האיפרימאטיים והאוניברסיטאים שלהם לדוברים אלה המקדמים אנטישמיות בקמפוס.
For English press here