אוניברסיטת קולומביה אירחה לאחרונה הקרנה של הסרט פארחה, בעקבות המגמה האחרונה של שורה של אוניברסיטאות אחרות. מאז הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל טורונטו בשנת 2021, הסרט קיבל תגובה משמעותית מהקהילה היהודית הבינלאומית. הוא מתאר את החוויה של ילדה פלסטינית בת 14 במהלך “הנכבה”, או “האסון”, לפי מה שפלסטינים מכנים את הקמת מדינת ישראל ב-1948 ומשבר הפליטים הפלסטיני שלאחר מכן. מכיוון שהוא בספרייה של בנטפליקס, החלטתי להיכנס לעולם הדרמה הירדנית במקום לקחת את דבריהם של עיתונאים או פקידי ממשל ישראלים; הרגשתי שחשוב להסיק את המסקנות שלי על הסרט הזה שעושה את דרכו לקמפוסים בקולג’ ברחבי ארה”ב.
נעולה במזווה על ידי אביה כדי להבטיח את ביטחונה במהלך הסכסוך, פארחה עדה לסדרה של אינטראקציות בין כפריים פלסטינים וחיילים ישראלים במהלך הסרט, שבמהלכן חיילים ישראלים רוצחים משפחה שלמה; החיילים יורים בהורים ובילדים הקטנים ומוחצים את הגולגולת של תינוקם כדי לחסוך תחמושת. זהו תיאור בדיוני גרפי של חיילים ישראלים כרוצחים צמאי דם וחסרי מוסר – עיבוד היסטורי רציני שיש להתחשב בו, אם נכון. זה מעלה את השאלה, האם זה מדויק מבחינה היסטורית?
“בהשראת אירועים אמיתיים.” כך כתוב על המסך בתחילת הסרט, וסביר להניח שתניח שהסיפור הוא, למעשה מבוסס על; “אירועים אמיתיים”, נכון? מבט מהיר על ביקורות סרטים מקוונות מגלה שרבים צפו בסרט תחת ההנחה הזו. מבקר אחד מביע כמה הסרט “חיוני” כדי “להבין את ההיסטוריה”, בעוד מבקר אחר מתלהב ש”החלק הכי טוב הוא שזה סיפור אמיתי”. המשיכו לגלול, ותתקלו בביקורות דומות של חמישה כוכבים המשבחות אותו על היותו “סיפור אמיתי”.
סלאם ביסס את קו העלילה על אישה שננעלה בחדר במהלך הסכסוך של 1948 כדי להימנע מהלחימה. ההיבט היחיד בסיפורה של הצעירה הזו שסלאם מתאר באופן אותנטי הוא התפאורה. והבמאי אפילו לא שמע על כך מהאישה עצמה. הניסיונות לאתר את האישה המיתולוגית הזו לא צלחו. במקום לדאוג שסרטה יתרחק מהדיוק ההיסטורי, סלאם הביעה שמחה על כך שתהיה לה “קצת מרחק ושיהיה לה מקום ליצור קצת פיקציה”.
אז מאיפה ה”פיקציה” מגיעה, אם לא מתוך מקור ראשון? בראיון למגזין TIME הסביר סלאם: “כירדני עם שורשים פלסטינים, אתה גדל מקשיב לסיפורים האלה, אבל היינו צריכים לעשות הרבה מחקר רק כדי לוודא. קראתי ספרים רבים כמו עבודתו של אילן פפה על הטיהור האתני של פלסטין שאני באמת ממליץ לכולם לקרוא. שמעתי הרבה עדויות בעל פה מאנשים שהיו עדים לכך”.
לסיכום, סלאם הכל מלבד מודה שרקם אנקדוטות, כתבים של אקדמאי ידוע לשמצה עם מוניטין של קונפליקט ושמועות אחרות כדי להמציא את הסרט הזה. אפשר לעצור אותי כאן ולהצביע על ה”מחקר” שעשתה, תוך התייחסות לספרים כמו “הטיהור האתני של פלסטין” של פפה.
הפרכה נקודתית של ספרו של פפה היא מעבר לתחום היצירה הזו, אך די בכך שהיצירה זכתה לתגובות ביקורתיות רבות בתקשורת המרכזית. “במקרה הטוב, אילן פפה חייב להיות אחד ההיסטוריונים המרושלים בעולם; במקרה הרע, אחד הלא ישרים ביותר”, אומר אחד המבקרים; “אילן פפה הוא אקדמאי ישראלי שעשה את שמו בשנאת ישראל וכל מה שהיא מייצגת”, אומר אחר.
ההיסטוריה של מלחמת העצמאות של ישראל היא מורכבת, כמו רוב הסכסוכים. יהיה זה שקר לומר שכאשר שבעה צבאות פלשו למדינה היהודית המתהווה לאחר שדחו את תוכנית החלוקה של האו”ם שמנהיגים ציוניים התייחסו אליה בחביבות, היא לא נלחמה; אך לא הייתה לה ברירה אחרת, כיוון שהיא עמדה בסכנת השמדה בימיה הראשונים. הסכסוך הסתיים במאות אלפי פליטים ערבים ואין ספק שהתרחשו טרגדיות בשני הצדדים.
הסכנה של פארחה היא שהסרט מצייר צד אחד בלי ההקשר ההיסטורי הרחב יותר, לא משנה בסיס אמיתי בסיפור היסטורי. הוא אינו מזכיר את תוכנית החלוקה של האו”ם – שהתקבלה על מנהיגי הציונות ונדחתה על ידי המנהיגים הערבים, והשאירה בצד אזכור של אכזריות שבוצעה נגד לוחמים יהודים במהלך מלחמת 1948 או עקירת מאות אלפי יהודים מאדמות של המוסלמים וערבים.
טשטוש העולמות של העובדות והבדיונות הוא טריק לא ישר, במיוחד כאשר הסרט משודר למיליונים ברחבי העולם ומוצג לראווה קמפוסים רבים מעבר לים; האוניברסיטאות צריכות לדחות את זה בתוקף, ולא לתת לזה במה. הצגת הסרט עלול לגרום להשראה באלימות מעצם השקר שהוא מוצג כעובדה היסטורית.
For English press here