בתאריך ה-2.5.2022 אירח ארגון CAMERA On Campus באוניברסיטת בן גוריון בנגב בשיתוף פעולה עם ארגון מילואימניקים בחזית, את יוג’ין קונטרוביץ׳, פרופסור למשפט בינלאומי מאוניברסיטת שיקגו באירוע בנושא המשפט הבינלאומי יהודה ושומרון ורצועת עזה.
מטרת האירוע, הייתה לחשוף בפני הסטודנטים את העובדות המשפטיות אודות מעמדה הבינלאומי של ישראל. הסטודנטים שהשתתפו בו קיבלו טעימה מההיסטוריה של המשפט הבינלאומי, מהו המשפט הבינלאומי, כיצד עוצב והגיע למעמדו בימינו והאם אכן יש לו השפעה על מדינת ישראל בפרט ועל מדינות העולם בכלל.
בנוסף, באירוע דנו בשאלה כיצד מעמדם של אירועים היסטוריים בעברה של מדינת ישראל כמו מלחמת ששת הימים, משפיעים עד ימינו ואיך לעתים קרובות המשפט הבינלאומי מוצג ברשתות החברתיות בצורה מעוותת ולא נכונה.
לפי קונטרוביץ’, המשפט הבינלאומי הפומבי, הוא מוזכר רבות בהקשר של מדינת ישראל. רבים ברחבי העולם אוהבים להשתמש בו בוויכוחים על גבולות מדינת ישראל, אך רק מעטים יודעים באמת על מה הם מדברים. קונטרוביץ’, הדגיש שגם רוב עורכי הדין אינם מומחים במשפט הבינלאומי הפומבי, ולכן, יש לעסוק בנושא ולהשתמש במונחים המשפטיים בזהירות, ולא בשימוש מופרז וחסר כפי שמקובל בימינו.
המשפט הבינלאומי הוא אוסף חוקים אשר נוצרו במהלך ההיסטוריה ולו אזכורים אף בתנ״ך. הוא נוסד לראשונה באירופה בתקופת הרנסנס ומאז ועד ימינו, הוא עובר שינויים ונתון בפיתוח מתמיד. בית הדין הפלילי הבין-לאומי אשר פועל בהאג הוא אחד הגופים העיקריים לו סמכות בענייני הדין הבינלאומי. עם זאת, מדינות רבות בעולם, ביניהן ישראל וארצות הברית אשר חתמו על הצטרפות לבית הדין ולא אשררו הצטרפות זו בפרלמנטים, אינן מחויבות בפועל להחלטותיו. לכן הוא אינו נתפס כגורם ביצועי משמעותי ובעל אמצעי אכיפה מעשיים. מאז הקמתו בשנת 2002, הצליח להביא לידי גזר דין והרשעה בתשע פרשיות משפטיות בלבד מתוך 45 מקרים סך הכל. מספר בודד של אנשי ממשל אפריקאים, מסביר קונטרביץ׳, היו היחידים שהובאו למשפט בבית דין זה, לרוב לאחר שהוסגרו על ידי אנשי ממשל אחרים, לא פחות גרועים מהם. לכן, יש הטוענים כי בית המשפט הבינלאומי, שפתח בעבר בחקירה על פשעי מלחמה שישראל לכאורה ביצעה בעזה וביהודה ושומרון, אינו גורם רלוונטי כלל וכלל.
על פי קונטרביץ׳, ישנן שתי תפיסות ישראליות פרו-ציוניות לגבי המשפט הבינלאומי. האחת מבקשת להתעלם ממנו ומטענותיו בטענה שהוא אינו רלוונטי והשנייה מבקשת להשתמש בו כדי להוכיח את השגיאות והמוסר הכפול שיש בו כדין אחד למדינת היהודים וכדין אחר לשאר העולם. דוגמה למוסר כפול זה הוא יחס הקהילה הבינלאומית לסכסוך הישראלי-פלסטיני לעומת סכסוך דומה מבחינה משפטית בין ארמניה לאזרבייג׳ן. רוב התושבים באזור נגורנו קרבאך אשר באזרבייג’ן הם ארמנים שהכריזו על התנתקות מהמדינה, והאזור נכבש על ידי ארמניה לפני כשלושים שנה. מאז מצויות המדינות בסכסוך ארוך ועקוב מדם. למרות כיבוש לא חוקי של ארמניה ופשעי מלחמה לכאורה שאזרבייג’אן ביצעה במהלך המלחמה האחרונה, בית המשפט הבינלאומי העדיף להתעלם ולא לנקוט בצעדים בהם נקט כנגד מדינת ישראל.
התפיסה הראשונה מתחלקת לשתי טענות עיקריות. האחת אומרת שהמשפט הבינלאומי אינו רלוונטי כלל והשנייה טוענת שהוא אינו רלוונטי בהקשרים בהם משתמשים בו כנגד מדינת ישראל. באשר לטענות חוסר הרלוונטיות, אומר האלוף במילואים עמירם לוין שמערכת דיני המלחמה בדין הבינלאומי עדיין תופסת את המלחמה כפעולה בין צבאות סדירים של מדינות, ובמקרה הישראלי המערכה היא נגד ארגוני טרור המנצלים את חוסר ההתאמה של החוק הבינלאומי למציאות בשטח.
קונטרביץ׳ מסביר גם את הבעייתיות בשיפוט גבולות מדינת ישראל, אשר כמו מדינות רבות אחרות במזרח התיכון, גבולותיה מבוססות על חלוקה שרירותית של מעצמות אירופאיות בתחילת המאה ה-20. גבולותיה של ישראל מעולם לא נקבעו גבולותיה בצורה מוחלטת ואף בתכנית החלוקה של האו״ם, הוועדה העיקרית האחראית על התכנית ״המליצה״ ולא קבעה מה יהיו גבולותיה של המדינה היהודית. לפי טענה נוספת, סוגיית שליטתה של מדינת ישראל ביהודה ושומרון אינה רלוונטית מכיוון שלישראל טענות היסטוריות על שטחים אלו. ואכן, רוב ההיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל נכתבה ביהודה ושומרון ולא במישור החוף, בו שוכנת מרבית אוכלוסיית המדינה בימינו. לכן, על פי רבים, אזורים אלו הוחזרו לבעלות תושביהם הילידים. קונטרוביץ’ נתן דוגמא אקטואלית: כפי שהעולם לא היה רואה באוקראינה ככובשת אם הייתה מצליחה להחזיר לשליטתה את הבעלות על חצי האי קרים, למרות שכיום בחצי האי אין תושבים אוקראינים, כך אין לראות בישראל ככובשת בשטחי יהודה ושומרון. למעשה, לאורך מאות ואלפי שנים הייתה באזור התיישבות יהודית עד לכיבוש האזור וסילוקם של היהודים משכונות מגוריהם על ידי הירדנים בשנת 1948 שאף הגדילו לעשות וסיפחו את האזור.
מלחמה, כיבוש וסגר ימי נתפסים כמונחים שליליים בחברה המערבית בימינו, לכן גם מי שמנסים לצדד בטענות בעד זכותה של מדינת ישראל לבנות ישובים באזורי יהודה ושומרון וברצועת עזה לעתים נרתעים משימוש בהם. המצודדים בזכותם של הישראלים לגור בחבלי ארץ אלו אשר הינם חלק מהמורשת ההיסטורית של אבותיהם ובהם אתרים דתיים והיסטוריים רבים כמו מערת המכפלה, קבר רחל וקבר יוסף, גם מכחישים את הטענות שנשמעות על אזורים אלו, זאת למרות שעל פי המשפט הבינלאומי, כיבוש וסגר הינם טקטיקות לחימה מותרות כחלק מהמשפט הבינלאומי. לכן על פי התפיסה הראשונה, מבקשים מי שרואים במשפט הבינלאומי כגוף שאינו רלוונטי להתעלם ממנו לחלוטין ולא להתעמת עם טענותיו, טענות מוטות וחד צדדיות לפיהם.
על פי התפיסה השנייה, המבקשת להשתמש בטיעוני המשפט הבינלאומי כדי להציג את הלגיטימיות של טקטיקות אלו, כיבוש וסגר מותרים גם במקרה של ישראל הנמצאת במצב של עוינות ולחימה עם ארגוני טרור ומשתמשת בהן על מנת למנוע הרג ופגיעה באזרחיה.
קונטרוביץ׳ מראה שמונחים כגון כיבוש יהודה ושומרון או סגר על רצועת עזה הינם מונחים אשר באים מתוך אמנות בינלאומיות. הן שיטות לחימה לגיטימיות במקרי עוינות או מלחמה, כפי זו אשר בה נמצאת מדינת ישראל עם ארגוני טרור כגון חמאס והג׳יהאד האסלאמי. אם כך, “הכיבוש ” הישראלי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, היה חלק מאקט הגנתי במלחמת ששת הימים אשר לו הצדקות בינלאומיות.
לסיכום, נושא יהודה ושומרון ועזה בהקשרים של משפט בינלאומי הוא נושא מורכב אשר אינו יכול להיות מוצג בצורה פשטנית. יש להעמיק בטיעונים משפטיים שונים בטרם יוצאים בהצהרות משפטיות כאלו ואחרות. לתרבות ההקצנה אליה אנו עדים ברשתות החברתיות, המבקשת להציג צד אחד כצודק לגמרי וצד אחר כרע המוחלט, קצרה היריעה עם סרטוני טיק טוק של עד דקה או סרטון מעמיק ככל שיהיה ביוטיוב של עד 20 דקות מלהכיל את מורכבות הנושא.
הכרת ההיסטוריה והחוקים הבינלאומיים הרלוונטיים לפרטי פרטים חשובה מאוד בעולם בו מילים ללא ביסוס נזרקות לאוויר ומוצגות כעובדות. אך ההבנה כי ישראלים ופלסטינים ימשיכו לחיות בארץ ישראל ואף עם לא ילך לשום מקום או יעלם ביום בהיר היא החשובה ביותר. האפשרות היחידה לעתיד טוב יותר לילדינו היא ללמוד לחיות בשלום ובכבוד האחד עם השני, ומסר חינוכי זה חשוב ורלוונטי הרבה יותר מכל החלטה משפטית, דיון פוליטי או מיקומו של גבול כזה או אחר.