“בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו”, כך אמר ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, כאשר הוא התכוון שרק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל להגיע למשימה הגדולה של הפרחת השממה בנגב וישובה. מאז שמדינת ישראל קמה, הנגב התפתח בלי הפסקה וכיום הבירה שלו באר שבע היא המטרופולין של הדרום. לנגב חשיבות סימבולית ואסטרטגית לעם היהודי. בשנים 1947 ו-1948, כשדיפלומטים דנו גבולות המדינה היהודית והערבית, דוד בן-גוריון התעקש שהנגב יהיה חלק ממדינת היהודים. למרות שהוא היה כמעט בלתי מיושב ונחשב בעיני רבים כבלתי ניתן לעיבוד, בן-גוריון ידע שהאזור הזה נחוץ כדי שהמדינה תצמח. הוא גם האמין שאפשר לאלף את המדבר ולהפוך אותו למקום שבו יוכלו יהודים להתיישב ולשגשג.
עברתי לעיר באר שבע ב 2018 והתחלתי ללמוד פוליטיקה וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון. כיום אני סטודנט לתואר שני במחלקה פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון ובוגר תואר ראשון של אותה מחלקה. אחת מהסיבות שהחלטתי להמשיך בתואר שני במחלקה הוא המרקם המיוחד של החיים בנגב וגם הערכה שלי למרצים מעולים שהכרתי בלימודי התואר הראשון שלי.
כחלק מלימודי בתואר שני, יצאתי ברשות לסיור אקדמי ב 10 לינואר מטעם המחלקה לפוליטיקה וממשל, באחד הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב, כפר זרנוק. המדריך שלנו בסיור עובד בארגון עדאלה בנגב שכבר שנים רבות מוביל מיזם של סיורים לימודיים-פוליטיים בכפרים הבלתי מוכרים, ומעביר הרצאות בסוגיות הקונפליקט הקרקעי בנגב. עדאלה הוא ארגון ישראלי והמרכז המשפטי לזכויות מיעוטים ערביים בישראל. לעדאלה קיימים הישגים בו הוא יכול להתפאר כמו בבג”ץ 4112/99, בו עתר הארגון להוסיף כיתוב בשפה הערבית בכל השלטים העירוניים של אותן ערים בהן מתגורר מיעוט ערבי. אך חוץ מזה, עדאלה ועובדיו מתמידים בטענה שמדינת ישראל מקדמת מדיניות מפלה כלפי אזרחיה הערבים. בנוסף לכך ארגון עדאלה בעצמו עוסק בפעילות BDS, והוא בוחר לאמץ אסטרטגיה של עיוות המציאות עם מצגות מוטות בכוונה כדי להכפיש את ישראל כאשמה באכיפת עשרות חוקים מפלים.
במהלך השיחה של הקבוצה עם המדריך, הוא סיפר לנו על התנאים הקשים של תושבי כפר זרנוק בפרט והפזורה הבדואית בכלל כיוון שהם אינם מוכרים על ידי המדינה והוא גם הרחיב לנו הבירוקרטיה הישראלית הרבה איתה הם נאלצים להתמודד בשביל להיטיב את תנאיהם. באמצע השיחה המדריך סיפר על העשייה שלו בייצוג האינטרסים של הכפרים הלא מוכרים בבתי המשפט הישראלים ובהדרכת קבוצות שמגיעות לאזור לשמוע על החיים בפזורה. אחת מאותן קבוצות עליהן סיפר המדריך בגאווה היא ארגון “זכויות האדם” אמנסטי אינטרנשיונל, שהגיע לכפר זרנוק בשנת 2022, בשביל לשמוע מארגון עדאלה על מצבם של הבדואים בנגב. אמנסטי אינטנשיונל התחיל בלונדון כארגון זכויות אדם לגיטימי ב- 1961 בכך ששמר על ניטרליות ונמנע מאג’נדה פוליטית. אך לדאבוני, כשהארגון גדל עם השנים נכנסו לשורותיו עובדים ופעילים אנטי ישראלים, שכבר שנים באובססיביות בוחרים להתנכל לישראל בהפצת שקרים של הפרת זכויות אדם, ובו בזמן הם בוחרים להתעלם בכלל לטרור הפלסטיני הרצחני.
לאחר הסיור והשיחה של אמנסטי בכפר זרנוק עם המדריך, הם כתבו לאחר כמה חודשים בדוח
במאי 2022, שהם קוראים ל”רשויות הישראליות לבטל תוכניות להריסת כפרים בדואים) כולל כפר זרנוק( פלסטינים ובנוסף לעצור את העברת תושביהם בכוח לעיירה מבודדת לבדואים בלבד” .באמנסטי המשיכו ואמרו ש”באותם מבני מגורים הנמצאים בסיכון מיידי של פינוי ועקירה בכפייה, הינם דוגמה לאסטרטגיות המשמשות לשמירה על שיטת האפרטהייד”. בדוח גם נכתב שעורכי דין מארגון זכויות האדם ‘עדאלה’, טוענים כי “ההריסות המתוכננות גם מנציחות את מדיניות ההפרדה הגזעית של ישראל”.
זאת אינה הפעם הראשונה שעדאלה טועה ומטעה בכל הקשור לזכויות קבוצות המיעוט בישראל. ב 2016, דו”ח של עדאלה צוטט בעבר על ידי ה- Gurdian בטענות שערבים ישראלים מקבלים פחות זכויות כמו יהודים ישראלים. הדו”ח של עדאלה טען לקיומם של לפחות “50 חוקים גזעניים”. לדוגמא ב-8 חוקים, אותם עדאלה מגדיר כגזעניים, נועדו למעשה לשמור על ביטון כלל אזרחי המדינה, יהודים וערבים. מטרתם לסייע לכוחות הביטחון בישראל בסיכול פיגועי טרור. אותם חוקים עשויים להשפיע לרעה רק על מי שנחשד בבירור בפעילות טרור.
ספציפית לגבי כפר זרנוק, לפי פסק-דין בתיק עת”מ 35692-05-12 שפורסם ב 2013 על המחלוקת על הקרקע של הכפר בין עמותת רגבים לבין שבט אבו קוידר )תושבי כפר זרנוק(, עמותת רגבים סיפקה לבית המשפט תצלומי אוויר עוד מלפני קום המדינה על הכפר. כמו שניתן להבחין האזור המגודר באדום הוא שטח בבעלות פרטית של יהודים שתובעים את רכושם כבר שנים על הקרקע.
בית המשפט פסק בתביעה ש”שבט אבו קוידר )כפר זרנוק(, מתגורר על ציר כביש מס’ 25, באר-שבע דימונה, מצפון לו וממזרח למושב נבטים, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת. חלק מהשטח עליו יושבים בני השבט הינו קרקע בבעלות פרטית, נשוא העתירה, עליה הקימו בני השבט מבנים ללא היתרי בניה. ” ומאז אותה פסיקה, תושבי הכפר ממשיכים להפר את פסיקת בית המשפט ובונים מבנים ארעיים בלי אישורים.
על אף שאותם תושבים גרים על אדמות שהם לא שייכות להם, אפילו הוצאה להם פשרה עם פיצוי לתושבי כפר. בעיר ברהט הוכשר שכונה שלמה – שבינתיים עומדת ריקה לחלוטין לקליטת תושבי אל זרנוק. אחת הסיבות האפשריות לחוסר הרצון לעבור לקרקע אחרת נטועה כנראה במסורת השבטית נוודית הבדואית, לפיה יש הפרדה טריטוריאלית בין השבטים, לכן המעבר לאזור אחר מלווה בקשיים הפוגעים בסנטימנט הבדואי. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 התמודדו שבטים בדואים עם לחצים חדשים לנטוש את חיי הנוודות. מדינות במזרח התיכון הלאימו שטחים בדואים וגם יישמו תוכניות התיישבות שאילצו קהילות בדואיות לאמץ אורח חיים שונה.
לא רק בכפר זרנוק קיימת בעיה של הבאת ההוכחות על קיום לפני קום המדינה וחוסר רצון להגיע לפשרה עם המדינה, מדובר בבעיה של כל הפזורה הבדואית בנגב. דוגמא לכך לפי ועדת גולדברג שהוקמה ב 2007 למען הסדרת ההתיישבות הבדואית עולה כי אין ביסוס עובדתי לטענות של המדריך ועדאלה שרבים מאותו כפרים לא מוכרים בנגב היו קיימים עוד לפני הקמת המדינה. לפי מידע שסופק על ידי תנועת רגבים שהראה תמונות אוויר משנות הארבעים של המאה ה-20, עולה שאותן קרקעות אשר הבדואים טוענים לבעלותם, בכלל היו נטושות באותה תקופה. בנוסף לכך תנועת רגבים מסרה ניירות של רשות מקרקעי ישראל המתעדים מה מוכנה המדינה להעניק למשפחה בדואית בתמורה לפינויה מביתה בפזורה לטובת מעבר ליישוב קבע, הצעה לה סירבו בפזורה .הטבות המעבר כללו: חלקה לדיור חינמית בהיקף של כ-800 מ”ר )כולל כביש, ניקוז, ביוב, מים, חשמל ועוד(. תגמול כספי גדול בעקבות הבנייה הלא-חוקית שנבנתה בפזורה. פיצוי מעבר של 7,500 שקלים למשפחה ו-1,500 שקלים נוספים עבור כל ילד.
חשוב לומר עם זאת, שעקב סגנון החיים )שנמשך מאות שנים גם לאורך האימפריה העות’מנית ( המסורתי והנוודי שלא כלל תיעוד בכתב של הקרקע של הקהילה הבדואית ברחבי המזרח התיכון, ייתכן גרמו לטעויות ומחדלים שעשו עוול לאותה אוכלוסייה מאז מלחמת העצמאות אותם היא נושאת עד היום. ישראל נתנה הזדמנות שווה לבדואים, כמו לכל אזרח במדינת ישראל לטעון לבעלות על הקרקעות בבית המשפט. בשנות השבעים הוגשו מעל ל- 3,000 תביעות של אזרחים בדואים בבעלות על הקרקע , אך רק לחלק קטן מהם היו מסמכים שהוכיחו את אותה חזקה.
לא ניתן להפריד את ההיסטוריה היהודית מהנגב, כבר מסיפורי המקרא, מסופר שבנגב אברהם אבינו נועד עם אלוהים, מאות שנים אחרי משה רבנו שלח מרגלים לארץ שעלו תחילה בנגב ומשם באו לחברון. המלך הכנעני הראשון אשר נתקלו בו בני ישראל במסעיהם מהדרום לצפון היה מלך ערד, היושב בנגב. בהמשך, הנגב היה בשליטת ממלכת שלמה, ולאחר מכן עברה השליטה לממלכת יהודה שהתפצלה מממלכת ישראל המאוחדת. אחרי היהודים, תרבויות שונות כבשו את הנגב אחת מידי השנייה כמו האדומים, הנבטים, הערבים לאחר כמה מאות שנים, האימפריה העות’מנית. וכבר בתחילת המאה העשרים כשהעם החל לחזור לציון, החלו ניסיונות ליישוב הנגב לקראת הקמת המדינה.
לצערי הרב, לא רק הסיור היה מוטה פוליטית וחברתית בכך שהציג רק את העמדות של עדאלה בפזורה הבדואית. גם המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בחרה לקחת צד בסכסוך. בהודעה שפרסם עמוד הפייסבוק של המחלקה נכתב ש”המדינה מהנדסת תודעה בעזרת דריסת רגל גסה, וכיצד היא מבנה את הקהילה הבדואית כולה כאויב וכאיום לזהות הישראלית”. אמירה מאד קשה ומגמתית שבעצמה מציירת את מדינת ישראל כשלטון שעל בסיס קבוע בוחר להפר זכויות מיעוטים. למרות שכבר הצגתי לפני כן שמדובר בעניין אזרחי משפטי וכי הבדואים החיים בפזורה, גרים שם בצורה בלתי חוקית ובוחרים פעם אחר פעם לשאת בתוצאות על כך. יאמר לזכות המחלקה שלאחר הסיור התקיים דיון בקורס בו אני ועוד סטודנטים אמרנו את אשר על לבנו לנוכח האשמות המוגזמות של המדריך כלפי המדינה וההתחמקות שלו משאלות שנגעו לביקורת מוצדקת על בעיות בחברה הבדואית, כמו הנישואים של גבר אחד לכמה נשים, אחוזי הפשיעה הגבוהים בחברה, או האלימות חסרת הרסן במהלך מבצע שומר החומות בו אזרחים בדואים ביצעו ניסיונות לינץ’ כנגד ישראלים שנהגו בכבישי הנגב. לישראל כמובן יש חובה לפעול למיגור תופעת האלימות וגם היא צריכה להשקיע יותר במתן הזדמנויות לבדואים בפרט ולקבוצות המיעוטים בכלל.
הדוגמא לדוח המגמתי של אמנסטי שבחר לאמץ את כל הטענות של עדאלה הוא רק הוכחה לנזק העצום של הישראלית מצד ארגונים כמו עדאלה, שוברים שתיקה בצלם ואחרים ששוטפים את מוחותיהם של קבוצות סטודנטים וארגוני זכויות אדם שמגיעים מעבר לים לשמוע את דברי ההבל, מבלי שלפני כן הם הספיקו לשמוע ולהכיר את נושא ההתיישבות הבדואית בנגב ואת ההיסטוריה הסבוכה שלו.
נכתב על ידי תום יוחאי, יועץ הקמפוסים של קאמרה בישראל.
לקריאת גרסה קצרה של המאמר בזמן ישראל לחצו כאן