בפוסט שפורסם בפברואר 2026 בפייסבוק, ארגון אקדמיה לשוויון גינה והאשים בגזענות ובסתימת פיות את דבריו של נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ’ גור אלרואי, כפי שהובאו בראיון למקור ראשון כאשר נשאל על הסטודנטים הערבים בקמפוס ועל “הסגל הפרוגרסיבי”. אולם נדמה כי שוב אנו עדים לאותו דפוס מוכר של אקדמיה לשוויון: כל אמירה שאינה מתיישרת עם הקו האידאולוגי שלהם מתויגת מיד כהסתה או גזענות, גם כאשר מדובר בניסיון כן להתמודד עם מציאות מורכבת באקדמיה בישראל.
מי שטורח לקרוא את הריאיון המלא עם פרופ’ אלרואי מגלה דמות מאוד שונה מזו שמשורטטת בפוסט. בעוד בראיון הוא הציג תמונה רחבה של אתגרי האקדמיה הישראלית בעידן שלאחר מתקפת 7 באוקטובר, לצד מחקר היסטורי המטיל אור על שורשי האלימות בסכסוך; בחרו אקדמיה לשוויון להתמקד בפרשנות מחמירה לדבריו ולהתעלם מהקשרם הכולל, לצד התעלמות מהמציאות המורכבת בקמפוסים בישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
לפי אקדמיה לשוויון, פרופ’ אלרואי מדבר בבוז וגזענות כלפי הסטודנטים הפלסטינים. הם הוסיפו כי הוא אינו שמח מריבוי הסטודנטים הפלסטינים, רואה בשיעורם “בעיה דמוגרפית” ומבקש לפתור אותה באמצעות “ייהוד הגליל”. אלא שעיון בדבריו מראה תמונה אחרת. פרופ’ אלרואי מדגיש ששיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה, למעלה משליש מן הסטודנטים, הוא שיקוף ישיר של דמוגרפיית הגליל, ולא “תקלה” שיש לתקן. פרופ’ אלרואי מתאר רבים מהערבים באוניברסיטה כ“דור ראשון להשכלה גבוהה” המבקשים לסיים תואר, להשתלב בשוק העבודה ולהיות חלק מן החברה הישראלית.
נתונים ממסמכי האוניברסיטה ודו”חות על השכלה גבוהה בישראל אכן מצביעים על כך שאוניברסיטת חיפה היא המוסד האקדמי בעל השיעור הגבוה ביותר של סטודנטים ערבים. כשפרופ’ אלרואי מדבר על “יישוב הגליל”, אין מדובר בפגיעה בסטודנטים הערבים, אלא בחזון ציוני לפיתוח הגליל ומשיכת אוכלוסייה יהודית באמצעות תעסוקה והייטק; כדוגמת המרכז המתוכנן של Nvidia בטבעון. אין כאן קריאה לגירוש, שלילת זכויות או מניעת גישה להשכלה כלפי אזרחים ערבים בישראל.
אפשר בהחלט לחלוק על התפיסה האינטגרטיבית‑ציונית של פרופ’ אלרואי, אבל קשה לטעון שהוא מגלה “בוז” לעצם נוכחותם של סטודנטים ערבים בקמפוס. אם כבר אז להיפך: לאחר מלחמת עם כלביא ביוני 2025, אוניברסיטת חיפה החלה להעניק מלגת לימודים על שמה של שדא חטיב, סטודנטית ערבייה שנהרגה במתקפת טילים מאיראן. במפגש עם משפחתה של שדא, אמר פרופ’ אלרואי: “אנחנו חיים בתקופה המזמנת לנו טרגדיות יום-יום. אין לנו אלא זה את זה, בשותפות הגורל ובתקווה לחיים טובים יותר”.
אחת הטענות החריפות ביותר בפוסט היא שפרופ’ אלרואי מתנה את עצם היותם של הסטודנטים הפלסטינים “אזרחים טובים” בכך שהם מדברים עברית, לא מעורבים פוליטית ואין להם דעה. כלומר, שיש לו ציפייה סמויה לדה-פוליטיזציה של זהותם הפלסטינית. הטקסט המלא בראיון מורכב יותר. פרופ’ אלרואי מתאר את רוב הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה כ”דור ראשון להשכלה גבוהה”, ושבניגוד לתפיסות רווחות, “הם לא בל״ד, לא חד״ש ולא מנסור עבאס”. לדבריו, הם כמעט אינם מאורגנים פוליטית ומתמקדים בלימודים ובמוביליות חברתית. הוא מציין שהם מבקשים להשתלב בחברה הישראלית, מדברים עברית ומשתלבים בשוק העבודה ומציג זאת כמודל אזרחי ראוי לגאווה . מחקרים עדכניים על סטודנטים ערבים אזרחי ישראל ללא רקע אקדמי מצביעים אכן על תופעה רחבה של רכישת השכלה גבוהה, שמתמודדים עם פערי שפה, קשיים כלכליים וקשיי השתלבות בחברה.
אקדמיה לשוויון מוסיפים כי לטענתם, האוניברסיטה השעתה סטודנטים פלסטינים בעקבות פרסומים ברשת, ללא הליך תקין, ללא שימוע וללא כיבוד זכויות בסיסיות. עובדתית, אכן דווח שהאוניברסיטה השעתה מספר סטודנטים ערבים בעקבות פוסטים שפורשו כתמיכה במתקפת 7 באוקטובר, מה שמהווה הפרה של תקנון האוניברסיטה. ארגוני זכויות אדם, כמו עדאלה, מחו על התהליך וטענו כי ההשעיה הראשונית הייתה חפוזה ולא עמדה בסטנדרטים של הליך הוגן. בהמשך הועברו המקרים להליכי משמעת וגישור ובסופו של דבר אותם סטודנטים שהושעו, התחילו ללמוד את הסמסטר כרגיל בגלל הדחייה שלו בעקבות המלחמה.
בהמשך הפוסט פרופ’ אלרואי מואשם בתקיפת מרצים פרוגרסיביים, אותם הוא מכנה “מטרידים” או “מסיתים” ומנסה להטיל עליהם אימה כדי להשתיק דעות אחרות. במאמר במקור ראשון פרופ’ אלרואי אכן משתמש בשפה חריפה כלפי חלק מחברי הסגל שהוא מגדיר “פרוגרסיביים”, וטוען שהם מייצרים חלק מהבעיות באקדמיה. באותו ראיון הוא מבהיר שאין לו סמכות לפטר מרצים בשל דעותיהם, וכי כל עמדה במסגרת השיח הדמוקרטי היא לגיטימית. כך הוא משרטט קו ברור: בכיתה אסור להפוך את הסטודנטים ל”קהל שבוי” של תעמולה ויש לאפשר דיון פתוח, אולם מחוץ לכיתה למרצים מותר לבטא עמדות פוליטיות, גם אם הן לא מהשקפת עולמו.
עמדתו של פרופ’ אלרואי באה לידי ביטוי גם בתגובה ישירה למרצים מאוניברסיטת חיפה שהתנגדו להשעיית הסטודנטים באוקטובר 2023. במכתב התגובה ששלח, פרופ’ אלרואי הביע השתאות והבהיר כי על האוניברסיטה להגן על כל הקהילות בה, סטודנטים ומרצים כאחד, וכי אותם סטודנטים שתמכו בטבח ה-7 באוקטובר, פוגעים בתחושת הביטחון של כל באי האוניברסיטה. ראוי לציין בהקשר זה. שבינואר 2026 פרופ’ אלרואי לא נענה לדרישתו של שר החינוך לבטל כנס של מיזם ‘עיניים על עזה’ שהתקיים באוניברסיטת חיפה. מיזם שכולל כנסים והרצאות בו דוקטורים ופרופסורים מהאקדמיה בישראל מפיצים אמרות מעוותות כנגד ישראל בהקשר המלחמה בעזה החל מרצח עם, הרעבה וטיהור אתני. פרופ’ אלרואי הגן על עקרון חופש הביטוי האקדמי גם כשהדבר עמד בסתירה לדעותיו. עוד הוכחה שמפריכה את דברי התוכחה של אקדמיה לשוויון.
כדי לקדם דיון אקדמי ומוסרי אמיתי, יש להימנע ממסגור חד־צדדי של עמדות ורעיונות ולהתמקד בקריאה מלאה של הדברים בתוך ההקשר שלהם. במקום להסתמך על פרשנות מחמירה שמטשטשת את המציאות, על הציבור, החוקרים והסטודנטים לשקול את העובדות במלואן, להבין את המורכבות החברתית והדמוגרפית בקמפוסים, ולפעול מתוך הבנה שמרחב אקדמי בריא דורש שילוב של חופש ביטוי. דיאלוג פתוח היה בהחלט מתקבל בברכה אם אקדמיה לשוויון היו מבינים את המסר הזה כמו פרופ’ אלרואי.
