העיתון “הרווארד קרימסון” מספק במה לשקרים על ישראל

אחד מכותבי העיתון, לוקאס קרנר, דורש מאוניברסיטת הרווארד לנתק את כל קשריה הכלכליים והאקדמיים עם מדינת ישראל ולתמוך בתנועת ה-BDS הידועה לשמצה.

השוואת מדינת ישראל, המעניקה שיוויון זכויות מלא לכלל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד, לדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד, היא התגלמות ה”פייק ניוז”. זה מעורר זעם וזה שקרי באופן חד משמעי. ב”הרווארד קרימסון”, כותב טור הדעה לוקאס קרנר נכנע לשקרים ומקדם את הפיקציה הזאת במאמר שכותרתו “חרם על האפרטהייד הישראלי: אם לא עכשיו אימתי?”.

במאמרו דורש קרנר מאוניברסיטת הרווארד לנתק את כל הקשרים האקדמיים והכלכליים עם מדינת ישראל ולתמוך בתנועת ה-BDS האנטישמית. הוא משתמש במעמדו כ”יהודי” כדי להאשים את ישראל באופן שקרי בטיהור אתני ובקולוניאליזם באמצעות מתנחלים, ותומך בהרווארד ללחוץ על הממשל החדש להפסיק את הסיוע הצבאי למדינה. מאמרו של קרנר, שעמוס באי דיוקים, הוא סמל לתרבות האנטי-ישראלית הקיימת היום בקמפוסים. זה מדאיג במיוחד בשל היותו דוקטורנט באוניברסיטה.

ראשית, נציין כי למרות רצח העם שנעשה במוסלמים האויגוריים ע”י ממשלת סין, קרנר אינו טוען שהרווארד צריכה לנתק קשרים עם ממשלת סין. במקום זאת, ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא זו שמחוייבת במתן דין וחשבון. הוא אינו מזכיר את תוכנית חילופי הסטודנטים (Harvard university- China scholarship council Exchange) בה סטודנטים מהרווארד נשלחים ללמוד באוניברסיטאות סיניות.

האם קרנר סבור שיש להחרים רק את ישראל? כנראה שכן, מכיוון שהוא קורא להרווארד להפסיק את מלגת קרן וקסנר לסטודנטים ישראלים, כאילו כל האקדמאים הישראלים הללו הם קריקטורות חד-ממדיות האשמות בפשעי מלחמה. אפיון כללי כזה המבוסס על מוצא אתני יתאפיין כגזענות אם הייתה כלפי מדינה אחרת במזרח התיכון.

בהפגנת בורות ובסטנדרט כפול דומה, קורנר מתאר בפזיזות את הפעולה הצבאית הישראלית כהפרת החוק הבינלאומי על סמך כך שהיו נפגעים אזרחים בעימות האחרון בין ישראל לחמאס. מה שקרנר שוכח לציין הוא שכ-4,300 הרקטות שנורו לעבר ישראל במהלך העימות בן 11 הימים, לא כוונו למטרות צבאיות. חמאס והג’יהאד האיסלאמי שיגרו רקטות ללב תל אביב, לעבר הבירה ירושלים ואל ערי החוף אשקלון ואשדוד.

ההתקפות חסרות ההבחנה של חמאס על אזרחים אינן חדשות, וגם האדישות הנרחבת כלפי תקיפות כאלה. אך במקום להכיר בפשעי המלחמה הברורים שביצע חמאס וההתפרעויות בהר הבית שאושרו באופן פעיל ע”י הרשות הפלסטינית, קרנר מעדיף להאשים את בת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. אף על פי שכל אובדן חיי אדם בסכסוך הוא מאוד מצער, אין זו בהכרח הפרה של החוק הבינלאומי, כפי שקרנר טוען. למעשה, ישראל התאמצה למזער את הנפגעים האזרחיים בעזה, ועל פי המדדים הקיימים, הצליחה מאוד בהקשר זה. ממשלת ישראל הבהירה את מטרותיה וביקשה להשמיד מעוזים צבאיים של חמאס, בסיסי מודיעין ותשתיות לשיגור טילים. מיקומים אלה, בניגוד לחוק הבינלאומי, ממוקמים ע”י חמאס תחת בתי חולים, מסגדים ובתי ספר.

אולם המעשים הנתעבים הללו אינם מספיקים כדי להעלות את חמתו של קרנר. במקום זאת, הוא טוען ששר ההגנה הישראלי בני גנץ ביקש ממשלת ארה”ב מיליארד דולר לנשק ודוחק בממשלת ארה”ב לדחות את הבקשה. למעשה, הכסף לא נועד לנשק אלא למימון כיפת ברזל הישראלית, מערכת הגנה אווירית המשמשת ליירוט ירי הרקטות מעזה. עם השקר הזה, קרנר משתמש בכוונה במשחקי מילים כדי להציג מימון טכנולוגיה הגנתית מצילת חיים כמיליטריזם אגרסיבי. זאת הטעיה מכוונת בכל רמה. יתר על כן, במקום להקל על מצוקת הפלסטינים, הצעה כזו בהכרח תגדיל את כמות הנפגעים הישראלים ובכך תחייב את ישראל לתגובה עוצמתית יותר, תגובה שתגרום לסבל פלסטיני רב יותר. עם הצעתו, קרנר מראה כי הוא אינו מודע לנכסי הצלת החיים שמציעה כיפת ברזל לשני צדדי הסכסוך, או שפשוט לא אכפת לו.

נראה כי קרנר סבור כי הזדהותו כ”יהודי” מכשירה אותו לעסוק במעשי גזענות מתועבים ומצג שווא המנציחים את השקר כי ישראל היא מדינת אפרטהייד. בסופו של דבר, אין זה מתפקידה של ממשלת ישראל לאפשר לישראלים נוספים למות על מנת לדאוג לפרשנים עם סטנדרטים כפולים כמו קרנר. במקום זאת, חובתם של כל התומכים הפרו-פלסטינים להכיר בכך שתמיכה בפלסטינים לא אמורה להיות דמוניזציה של ישראל ושאין סיבה להצדיק אנטישמיות, גם אם התומך הוא יהודי בעצמו.

לבסוף, איננו יכולים להתעלם מכך שקרנר, לכל הפחות, מזדהה עם טרוריסטים. למשל, בשנת 2014, הוא צייץ ציטוט מתוך מאמר שהביע תמיכה בחמאס ללא תנאים. בשנת 2009 הוא הרחיק לכת וקבע כי “חמאס אינו ארגון טרור, אלא הממשלה היחידה שנבחרה באופן דמוקרטי בעולם הערבי כולו”. זאת, בתוספת למעמדו כדוקטורנט, מעניקה לו את היכולת להרעיל את דעתם של סטודנטים צעירים באמצעות הרדיקליות שלו. מכיוון שהרווארד מייצרת את מנהיגי המחר, אין זה משהו שאנו יכולים לעצום עין לגביו וצריך לגנות זאת בצורה החזקה ביותר.

 

נכתב ע”י תהילה כץ, עמיתה בתכנית קאמרה בקמפוס לשנים 2021-2022. תורגם ע”י מור ירושלמי.

Click here to read the article in English