דיטריך בונהופר, שכיהן ככומר נוצרי בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, אמר פעם “שתיקה מול הרוע היא עצמה רוע.” הוכחה למילותיו אלה, הם במעשיו האמיצים של בונהופר, כאשר נלחם בעקשנות לצד מתנגדים אחרים של המשטר הנאצי כדי להציל משפחות יהודיות במהלך זוועות השואה.
כנוצרייה, ביליתי את רוב חיי במרדף לחיזוק האמונה שלי. עם זאת, מעולם לא הבנתי במשך שנים עד כמה קריטית התמיכה בעם היהודי ומולדתו.
ההכרה הזו הגיעה רק במהלך השנה השנייה שלי באוניברסיטת פלורידה, כאשר דובר אנטישמי הגיע לקמפוס שלי כדי להפיץ שנאה ושקרים שמטרתם דמוניזציה של העם היהודי וקבוצות מיעוט אחרות.
האירוע הזה הותיר את הקמפוס שלי מאוחד כקהילה, אך עדיין נפגע עמוקות מהדעות הסוררות שחלקו. כדרך לשפוך אור ולעורר תקווה בתקופה שברירית זו, הצטרפתי לסטודנטים אחרים באירוח אירווינג רות, ניצול שואה, בקמפוס.
באמצעות שיתוף בעדותו ששרד את אושוויץ והקדיש את שארית חייו לחינוך אחרים על השנאה שיצרה את השואה, רות גרם לקהל של 500 סטודנטים לדמוע.
“הפשע שלי היה פשוט מאוד,” אמר. “הייתי יהודי בן 14. ההורים שלי היו יהודים. סבא וסבתא שלי היו יהודים”.
כנוצרייה, החלק המאכזב ביותר בנאומו של רות היה כשהוא שיתף כיצד הגויים לא הצליחו להילחם בשבילו ובשביל משפחתו כשהם נשלחו ברכבות למות במחנות ריכוז.
“זה מה שאפשר את הבא; התמיכה של האנשים”, אמר.
בתקופה זו החלטתי להקים תא Christians United for Israel (CUFI) באוניברסיטת פלורידה כדי להבטיח כי הסטודנטים היהודים בקמפוס לא יתנכרו שוב על ידי הקהילה הנוצרית.
חודשים ספורים לאחר אירוח רות באוניברסיטת פלורידה, ניתנה לי ההזדמנות לנסוע לראשונה לישראל עם CUFI בקמפוס. בלי רקע יהודי, לא היה לי מושג למה לצפות ואם יקבלו אותי בברכה במדינת היהודים. להגיד שהופתעתי יהיה בלשון המעטה. לא רק שהייתי עד לחסד העצום שגילו גברים ונשים יהודיים בישראל כלפי נוצרים, אלא גם ראיתי איך המגוון הדתי והאתני המתקיים בהרמוניה במדינה.
“להגיד שהופתעתי יהיה בלשון המעטה. לא רק שהייתי עד לחסד העצום שגילו גברים ונשים יהודיים בישראל כלפי נוצרים, אלא גם ראיתי איך המגוון הדתי והאתני המתקיים בהרמוניה במדינה.”
בזכות קיומה של ישראל והאירוח של אזרחי המדינה, הקבוצה שלי, בערך 40 סטודנטים נוצרים, הצליחה להתפלל בכותל המערבי, לבקר בכנסיית הקבר וללכת לגן גת שמנא, שכל אחד מהם אחד האתרים הקדושים ביותר לנוצרים.
ללא מדינת ישראל ונחישותו של העם היהודי להגן על הארץ הזו, לא הייתי יכול לבקר בחופשיות במקומות אלה ולהרגיש בטוח בכך. הסיבה לכך היא שבניגוד למדינות אחרות ברחבי המזרח התיכון, ישראל מספקת גישה שווה לאתרים קדושים למוסלמים, נוצרים ויהודים.
כשחזרתי מהנסיעות שלי לישראל, החלטתי לקדם תמיכה פרו-ישראלית על ידי הפיכתי לעמיתה של קאמרה בקמפוס. דרך המלגה הזו ניתנה לי ההזדמנות לכתוב קטעי דעה על ישראל, ללמוד על מגמות תקשורת בינלאומיות מעיתונאים בעלי שם ולקבל תדרוכים על סכסוכים ברחבי המזרח התיכון.
באמצעות שירותי כעמיתה בקאמרה, השתתפתי בכנס השנתי של הארגון בבוסטון, שם התקבלתי בברכה על ידי יהודים ונוצרים כאחד. המשותף לכולנו היה הרצון המושרש להבטיח שישראל תוצג במדויק בקמפוס שלנו ולקבל את תמיכתם של הסטודנטים היהודים.
הבנתי כיצד ישראל מתפקדת גם כמקום מקלט בטוח בכל המזרח התיכון לנוצרים שנרדפים, מוכים ומומתים בארצותיהם בגלל שהם מקיימים את אמונתם. בעוד נוצרים רבים באמריקה מתייחסים לפעמים לכנסייה כטרחה, נוצרים במזרח התיכון מסתכנים באובדן חייהם כדי להתפלל.
אף על פי שזה לא חוקי להיות נוצרי באיראן, וקבוצות אסלאמיות קיצוניות בתימן הורגים נוצרים שמסרבים להוקיע את אמונתם, ישראל מאפשרת לנוצרים לערוך תפילות ולהתפלל בכמה מהכנסיות הקדושות בעולם.
בזמן שאנחנו חיים בארצות הברית, זה יכול להיות קשה להבין עד כמה קריטי שנוצרים יתמכו בישראל ובעם היהודי. לשם כך, עלינו להבין לחלוטין ששום קבוצה לא הופקרה, הוטרדה וסבלה מטרור כמו העם היהודי ועדיין נותרה מסבירת פנים ופתוחה להבטיח שמיעוטים אחרים לא יחוו את אותו הדבר.
אנו כנוצרים חייבים את שורשיי אמונותינו לעם היהודי. אנו חייבים להוקיר תודה על יכולתנו להתפלל בארץ הקודש בזכות החוסן של העם היהודי להגן עליה.
הגיע הזמן שהנוצרים ישמרו בליבם את העם היהודי, וכפי שהבין בונהופר כמעט לפני מאה שנה, יצטרפו אליהם לדבר אמת.
פורסם במקור באנגלית באתר: Breakingisraelnews.com
נכתב באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2019-2020 טיילור רות. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.
