ב- 18/11 התקיים פאנל של הסניף של ארגון SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין), בקמפוס ניו ברונסוויק של אוניברסיטת ראטגרס בשיתוף פעולה הסניף הסטודיטאלי Endownment Justice Collective (EJC), אוניברסיטת ראטגרס הקורא לשינוי מדיניות השקעות של האוניברסיטה בכל הנוגע להשקעות בתחומים המעודדים מלחמה, פגיעה סביבתית אפטהייד ועוד. את האירוע הנחתה אביר סבאג’, סטודנטית לתואר שני,אביר עם היסטוריה של קידום BDS. הפאנל כלל את אימאן עביד, מנהל סנגור וארגון בקמפיין האמריקאי למען זכויות הפלסטינים, דב באום, ואסים כנעאן, סגן יו”ר ה-New Jersey Chapter of American Muslims for Palestine (AMP), ודיוויד ליטוין, מייסד שותף של ארגון יהודים למען זכות השיבה הפלסטינית.
לתומי חשבתי שהכנס באמת יציג פתרונות איך אפשר לעזור הפלסטינים, אך מהר מאוד התבדיתי. נוכחתי לדעת כי מטרתו האמיתית הייתה למעשה להביא לסופה של המדינה היהודית דרך השמצה והפצת דיס אינפורמציה על ישראל. כבר בתחילתו הכנס התנוססה “מפת פלסטין השלמה ” – על כל שטחה של מדינת ישראל, בחוץ ובתוך תחומי הקו הירוק. כלומר משאלת הלב הזאת מציגה מציאות בה מדינת ישראל אינה קיימת, דוגמא לכוונות האמיתיות של הארגונים והדוברים בכנס. לפי ההגדרה של IHRA (כוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה), שאומצה במדינות, ארגונם וקמפוסים שונים ברחבי העולם, מדובר אקט אנטישמי משעצמו, כיוון שמדובר בשלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. כבר מהקריאה להקמת מדינה תוך השמדה של מדינה אחרת, ניתן לומר שהכנס לא עוסק בדיאלוג כלשהו או במציאת פתרון בר קיימא בין ישראל לפלסטינים, אלא שמטרתו הייתה לקרוא ולעודד חרם על מדינת ישראל בכל אספקט – כלכלי, אקדמאי ומדיני, ומשתתפי הפאנל לא חששו להפיץ הסתות ושקרים בכדי לקדם אג’נדה זו.
הכנס נפתח בטענה של אביר סבג’ כי המאבק בישראל מקביל למאבקים נוספים כמו המאבק באפליה נגד אפרו אמריקאים, המאבק לשוויון מגדרי והמאבק לזכויות להט”ב. אך בעוד שהמאבקים האחרים חשובים ומקדמים זכויות אדם, המאבק של SJP בישראל הוא מאבק בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אחת שמכבדת את אותם מאבקים של קידום ובטחון נשים וזכויות מיעוטים. לדוגמה, ישראל נחשבת לאחת המדינות בטוחות בעולם לנשים. בניגוד לטענות בכנס, רק השנה פרסם מגזין אקונומיסט כי ישראל מדורגת במקום ה-23 לפי מדד הדמוקרטיות העולמי (ומקום ראשון במזרח התיכון). ישראל מדינה בה כיהנו ומכהנים שרים להט”בים וערבים .
לעומת זאת נראה כי מארגני הכנס מעלימים עין מהפרות זכויות האדם שמבצעת הרשות הפלסטינית בגדה המערבית וחמאס בעזה, כמו למשל ב- 2019 שדוכאה מחאה על יוקר במחיה בעזה על ידי חמאס. דוח של האו”ם משנת 2022, קבע כי הרשות הפלסטינית מפירה זכויות אדם בסיסיות. המיעוטים הנוצריים ברשות ובגדה סובלים מאפליה ומהגרים למדינות אחרות, והומוסקסואלים נרדפים. אך זה לא מפריע בלהאשים את ישראל בהפרת זכויות אדם.
עוד לפני שעלו המשתתפים בפאנל, אביר סבג’ דאגה להסביר לקהל כי הפלסטינים סבלו ב- 1948 ו- 1967 מרצח, גירוש והרס בתיהם ע”י ישראל, אך סבג’ שכחה להזכיר כי גם בשנת 48 וגם ב- 67, מדינות ערב יחד עם מליציות פלסטיניות הן אלו שגרמו למתיחות הביטחונית והובילו לאותן מלחמות. נכון כי ישנם פלסטינים שברחו מבתיהם בעקבות אותן קרבות ואפילו חלק קטן מהם אף גורש, אךלא הייתה שום מדיניות או פקודה ישראלית באותן מלחמות במלחמת העצמאות שקראה לסילוק פלסטינים
בהמשך הפאנל מועלית הטענה כי הציונות בכללותה, ללא יוצא מן הכלל היא “גזענות”, כיוון שהיא דוגלת בעליונות העם היהודי – טענה שהיא כשלעצמה גזענית ושוללת את הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית כפי שציינתי לפני. חברי הפאנל קראו להחרים כל ארגון או חברה העובדת עם ישראל באופן ישיר או עקיף. חרם מסוג זה עלול גם בסופו של דבר לפגוע בכלכלה הפלסטינית, שמתוכה יש כ- 100,000 העובדים בישראל. דוגמא אירונית למקרה שבו המלחמה בישראל גוברת על טובת הפלסיטינים היא מפעל סודהסטרים שבשנת 2014 , עקב עיצומים ולחצים עבר ממישור אדומים לנגב וכך איבדו 600 פועלים פלסטינים את מקום עבודתם.
דוברת נוספת בפאנל, הייתה דוב באום, שאף היא פעילה מרכזית בתנועות החרם. באום מתארת איך יום אחרי יום מתעללים המתנחלים בפלסטינים והורסים את בתיהם ואת רכושם הדל. האשמות כאלו נפוצות מאוד בחוגים המאשימים את ישראל, אבל הן מתעלמות מהתמונה הגדולה, בעוד שישראל משקיעה משאבים, פועלת מתחקרת ומענישה עבירות של אזרחים יהודים ישראלים כלפי פלסטינים; כמו לדוגמא בשנה שעברה נשלח אזרח ישראלי ל20 חודשי מאסר על ביצוע פעולות תג מחיר. מן הצד השני אנו עדים לאלימות והפיגועים מהצד הפלסטיני שרק הלכו והסלימו בשנה האחרונה. הרשות הפלסטינית מכבדת את המחבלים ומשפחותיהם, בדצמבר האחרון בחגיגות יום ההולדת של הפת”ח, הוזמן כאורח כבוד פתחי חאזם ,אביו של ראאד המחבל מהפיגוע בדיזנגוף שרצח שלושה ישראלים ופצע שישה. בנוסף לכך הרשות הפלסטינית והחמאס מתגמלות כספית פיגועים – על פי החוק הפלסטיני, המגדיר את ציבור המחבלים כ”מגזר הלוחם של החברה הפלסטינית”, מחבלים כלואים מתוגמלים בהתאם לשנת המאסר שהם מרצים, והרשות הפלסטינית משקיעה כל שנה יותר ממיליארד שקל בתשלום למחבלים ומשפחותיהם.
אולי במקום להאשים את ישראלית כאחראית הבלעדית באום ושאר חברי הפאנל יכולים להסביר כיצד לאחר כל ההשקעה הכלכלית של מאות מיליוני דולרים מצד האו”ם והאיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית עדיין מקרטעת כלכלית, ותלויה באופן חד צדדי בעזרה מבחוץ. הסיבה המרכזית לכך היא השחיתות הפוליטית השוררת בכל שכבות ההנהגה של הרשות הפלסטינית, שגורמת לחוסר השגשוג על אף העזרה מבחוץ והסיוע הישראלי. שלא לדבר כלל על רצועת עזה בה הכלכלה קורסת עקב שלטון הטרור של חמאס. כמו בטענותיה הקודמות באום מתעלמת לחלוטין מהחדלים של הרשות הפלסטינית וחמאס ובחורת להאשים את ישראל.
לקראת סיומו של הפאנל טוען וסים קנאן כי “ישראל היא מאחז אירופאי לבן במזרח התיכון”, תוך ניסיון מגוחך להשוות את ישראל לקולוניאליזם האירופאי, תוך התכחשות לשייכות הגנטית, לממצאים הארכיאולוגים ולשורשים של העם היהודי בישראל. הניסיון המגוחך של קנאן לצייר את ישראל כקולוניה אירופאית, מתעלם לחלוטין מכלל האוכלוסייה היהודית במדינה שכוללת יהודים ממוצא מזרחי , הודי ואתיופי .
זה מעציב אותי כיצד תנועות כמו הBDS ושותפתה בקמפוסים SJP, משוות את עצמן לתנועות לשוויון נשים, שחורים, ותוך כדי מעלימות עין ממשטרים רודניים אחרים ששכנים לישראל כמו סוריה ולבנון, ועוד יותר הזוי כי הן פועלות בצורה שכלל לא תועיל למטרה של עזרה לעם הפלסטיני. כואב הלב לראות איך סטודנטים צעירים יכולים להיות מוסתים בקלות כנגד ישראל בלי לדעת עובדות ונתונים בסיסיים ומבלי שהם בכלל ביקרו פה. מצער לדעת כי אותם צעירים שחלקם יעברו או כבר עברו שטיפת מוח, יהוו את דמויות מפתח בחברות עסקיות ובהנהגה בשנים הבאות בארצות הברית. כפי שניתן לראות כבר היום קיימים כיסי ההתנגדות של הפוליטיקה האמריקאית כדוגמת הסווקד שקוראים להחרים את ישראל . כך ניתנת הלגיטימציה להרעיל כנגד ישראל, והעם היהודי, והעולם שותק. עלינו לאזור מותניים ולהתגייס למלחמה הנוכחית של המאה – מלחמת התודעה.
