ב-26 במאי 2026, התקיים באוניברסיטת בר-אילן, כנס מרכזי וחשוב “האקדמיה הישראלית תחת אתגר: חופש אקדמי, חרם ואחריות מוסדית”. הכנס, אשר נערך ביוזמת ועדת הסנאט למאבק בחרם האקדמי של האוניברסיטה ובשיתוף CAMERA(הוועדה לדיוק בדיווח וניתוח המזרח התיכון), עסק באחד האתגרים המשמעותיים והמורכבים ביותר שניצבים כיום בפני עולם המחקר הישראלי: תופעת החרם האקדמי, אשר החריפה וצברה תאוצה מאז טבח ה-7 באוקטובר 2023, ואפילו לאחר הפסקת האש עם חמאס באוקטובר 2025. מטרת המפגש הייתה לדון לעומק בהשלכותיו של החרם על חוקרים ומוסדות ישראליים בזירה הבינלאומית, לבחון דרכי התמודדות מעשיים, ולהדגיש את החשיבות העליונה של לקיחת אחריות מוסדית תוך הגנה בלתי מתפשרת על עקרונות החופש האקדמי.
החרם האקדמי של ה-BDS ושלוחותיו מנוהל באופן מתוזמר, אגרסיבי ושיטתי ואינו ספונטני כלל. למרבה הצער בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו רואים גם מתוך החברה והאקדמיה בישראל מרצים, עיתונאים ואנשי רוח שמשתמשים באותה רטוריקה של ה-BDS בכל הקשור בקידום נרטיבים אנטי-ישראלים של רצח עם, הרעבה, טיהור אתני, אפרטהייד.
לטענת ארגונים דוגמת אקדמיה לשוויון ואתרים כמו שיחה מקומית זה קורה דרך זה שאוניברסיטאות בארץ משתפות פעולה עם התעשייה הביטחונית, ומעניקות הקלות אקדמיות לסטודנטים המשרתים במילואים, אותה הן גם מכנות מיליטריזציה באקדמיה.
אולם, צלילה לעומק עדויותיהם של חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן מפרקת את מסכת השקרים הזו לגורמים. דרך סיפוריהם, נחשפים הפנים האמיתיות של תנועת החרם: קמפיין אנטישמי ומסית שפוגע במדע ואינו מבדיל בין יהודים לערבים ישראלים.
- הטענה המקוממת והאבסורדית ביותר של ארגונים אנטי-ישראלים היא שהתמיכה בסטודנטים משרתי מילואים הופכת את האוניברסיטאות לשותפות לפשעי מלחמה. המרואיינים קורעים את המסכה מעל הטענה הזו:
- סגן הרקטור פרופ’ אריה רייך(מהפקולטה למשפטים. עלה לארץ משוודיה), קובע נחרצות כי אמירות אלו הן “עלילות דם” של ממש. הוא מזכיר למי ששכח כי בשביעי לאוקטובר נכפה עלינו טבח איום ונורא, והסטודנטים הגיבורים יצאו להגן עלינו, כשחלקם אף שילמו בחייהם. מתן התאמות לאותם סטודנטים משרתי מילואים הוא המינימום שהאקדמיה מחויבת לעשות, והמוסד גאה בכך. אנו נותנים להם התאמות לא כפרס על שירותם , אלא כדי לאפשר להם ללמוד ולהצליח בתואר, ולרכוש השכלה מעולה.
- פרופ’ עמנואל דלה טורה(מהמחלקה לפיזיקה וחבר הוועדה של אוניברסיטת בר-אילן למאבק בחרם האקדמי. עלה לארץ מאיטליה), מסביר כי הסטודנט שמשרת במילואים מחויב לשרת על פי חוק, ולכן הוא מוגדר כבעל “צרכים מיוחדים”. הוא משווה זאת לגמישות שהאקדמיה מגלה כלפי הורים לילדים קטנים או כלפי סטודנטים מוסלמים בחגיהם כדי למנוע את נשירתם. פרופ’ דלה טורה מדגיש כי כל גישה אחרת שמתנגדת לסיוע זה מנותקת לחלוטין מהמציאות.
- פרופ’ שון זליג אסטר(מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה וחבר הוועדה של אוניברסיטת בר-אילן למאבק בחרם האקדמי. עלה לארץ מקנדה) טוען כי בכל מדינה בעולם, האקדמיה כפופה לחוקי המדינה ומחויבת להעניק הקלות לגורמים הפועלים מתוקף החוק, בדיוק כפי שנהוג כלפי קבוצות מיעוט או צוותי עזרה ראשונה שנעדרים.
- טענה חוזרת נוספת מבית היוצר של “שיחה מקומית” היא שהאקדמיה הישראלית מסייעת לפשעי מלחמה דרך שיתופי פעולה טכנולוגיים עם תעשיות כמו אלביט ורפאל.
- פרופ’ עמנואל דלה טורה מפריך טענה זו לחלוטין ומבהיר: “אין שום אוניברסיטה שמפתחת נשק”. הוא מסביר כי הטכנולוגיות המפותחות הן טכנולוגיות בעלות “שימוש כפול” (Dual Use). הוא משווה זאת למענקי מחקר של סוכנות DARPA במשרד ההגנה האמריקאי, המקובלים בכל מדינה מפותחת. הבחירה אם לשתף פעולה עם התעשייה היא וולונטרית ולשיקול דעתו הבלעדי של החוקר.
- פרופ’ שון זליג אסטר מציג את הצביעות המוסרית של המחרימים: בעוד אויביה של ישראל מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית ושמים פירי מנהרות בתוך גני ילדים ובתי חולים, צה”ל והתעשיות הביטחוניות פועלים וחוקרים בדיוק כדי להקטין ולהמעיט את הפגיעה בחפים מפשע בהתאם לחוק הבינלאומי.
- פרופ’ אריה רייך מסכם את הנקודה ואומר כי האקדמיה עוסקת במדע טהור, הנדסה ורפואה, תחומים שנועדו להציל חיים, כשם שאנרגיה גרעינית יכולה לשמש לייצור חשמל, והבחירה היא בידי המשתמש. החרם איננו תגובה למדיניות ישראל; הוא רדיפה של יהודים וישראלים באשר הם.
- הדוגמאות האישיות של החוקרים ממחישות את האלימות והחרם האקדמיים:
- דקנית הפקולטה למדעי החברה פרופ’ גלית נהרי (מהמחלקה לקרימינולוגיה) חולקת מקרה קשה שחוותה בספרד. היא הוזמנה להעביר הרצאות באוניברסיטת סלמנקה. יומיים לפני ההרצאה, האוניברסיטה נכנעה ללחץ של ארגון סטודנטים שהפיץ תמונה שלה עם הכיתוב “ציונים החוצה” וביטלה את הגעתה מפורשות בשל ה”לאום” שלה. המדיה בספרד התמלאה בכתבות, בפוסטים ובהכפשות שטענו כי פרופ’ נהרי אקטיביסטית למען ג’ינוסייד ושהכלי לניתוח תוכן שפיתחה נועד ל”עינויים של פלסטינים”. פוסט אחד מיני רבים, שאמנם קיבל תוקף אחר בשל מעמדו של הכותב, פורסם על ידי פרופסור ספרדי להיסטוריה מאוניברסיטה אחרת שהפיץ את עלילת הדם המופרכת הזו. בתגובה לחרם האלים, פרופ’ נהרי הגישה בספרד קובלנה פלילית נגד אותו ארגון סטודנטים והפרופסור על פשע שנאה. למרות הביטול הרשמי של ההרצאות הפומביות, התקיים סמינר סגור וחשאי לקבוצה מצומצמת של אנשי סגל אמינים, אליו נאלצה פרופ’ נהרי להיות מוברחת דרך דלת אחורית של הפקולטה מטעמי ביטחון. תחושת האיום והעוינות באותם ימים הייתה כה מוחשית, עד שהיא נאלצה להסיר את שרשרת מגן הדוד שענדה, בעוד בני משפחה וחברים מודאגים מישראל הפצירו בה לארוז מיד את חפציה ולשוב ארצה. חרף הלחצים הכבדים וההכפשות בתקשורת הארצית שדיבררה את הסטודנטים הפרו-פלסטינים, נהרי בחרה שלא להיכנע להשתקה ולהשמיע את קולה: היא הסכימה להתראיין באנגלית לערוץ טלוויזיה ספרדי פופולרי, וכן התראיינה לרדיו ספרד.
- ד”ר חנן הרציג שינפוקס (חוקר צעיר במחלקה לפיזיקה בבר אילן) המחיש כיצד החרם מחלחל למדעים המדויקים, שם הגיש הצעת מחקר למענק האירופי היוקרתי ERC. הצעתו, שהוגשה בסוף 2023, עברה שלבים ראשונים עם ביקורות חיוביות. כשהגיש את אותו טקסט בדיוק ב-2024, ההצעה נקטלה עם מספר ביקורות הרסניות וללא אף חוות דעת חיובית אחת. לדברי ד”ר הרציג שינפוקס, פיזיקאי בכיר סיפר לו אישית כי הגיש עבורו חוות דעת חיובית מאוד, אך ניכר כי הוועדה האירופית פשוט בחרה להתעלם ממנה לחלוטין.
- פרופ’ אריה רייך הוזמן ל-European University Institute בפירנצה, איטליה, להרצות על סינון השקעות באיחוד האירופי, נושא נטול הקשר ישראלי. עקב מחאות, עמיתו באוניברסיטה ניסה לבטל את ההרצאה בתואנות של ביטחון. רק לאחר שפרופ’ רייך הבהיר לנשיאת האוניברסיטה כי ביטול הרצאה של פרופסור יהודי, בן לניצול שואה מאושוויץ, הוא אנטישמיות טהורה; לבסוף ההרצאה אושרה. למרות זאת, האוניברסיטה קיימה אותה תחת הגבלת “מוזמנים בלבד” מטעמי בטיחות, ואף הסירה שני דוקטורנטים מתפקידם כמגיבים להרצאה (Respondents) רק כדי ש”הקריירה שלהם לא תיפגע” מעצם ישיבתם בחדר עם ישראלי.
- פרופ’ א'(חוקרת שביקשה להישאר בעילום שם) שיתפה בחוויה קשה מכנס אקדמי ב-2024. בכנס התקיים מושב נשיאותי שלם (Presidential session) שהוקדש להאשמת ישראל ב”השמדת מערכת החינוך הפלסטינית, ואפרטהייד “, ללא כל בסיס עובדתי. מארגני הכנס לא יכלו לספק לה אבטחה ראויה חרף החשש שלה מאלימות (Bullying) והותירו אותה חסרת אונים. רק לאחר מאבק עיקש ומכתבים תקיפים שנשלח לאחר הכנס על היעדר יושרה מחקרית, הנהלת הכנס נאלצה להתנצל ולשנות את קוד התנהגות שלה.
- פרופ’ ב'(חוקר שביקש להישאר בעילום שם) סיפר כי בקבוצת מחקר בספרד, שבה פעל כפוסט-דוקטורנט במשך שנים, הודיעו לו על מדיניות לא רשמית של ניתוק שיתופי פעולה וכי, למרות הקשרים האישיים, הם ייאלצו לנתק קשר מקצועי רק בשל היותו ישראלי.
- ההוכחה הניצחת לעיוורון המוחלט של קמפיין ה-BDS, היא שהחרם פוגע ישירות באוכלוסייה הערבית בישראל:
- פרופ’ א’ מספרת על דוקטורנטית מוסלמית שלה, שעמה כתבה מאמר. המאמר נדחה על הסף (Desk reject) מלא פחות מעשרה כתבי עת שונים בתואנות של “חוסר התאמה” (Out of scope), או מאמרים שלא מקבלים מענה מספר חודשים. פרופ א’ מספרת על מגמה חדשה של היקף של דחיות שלא היה כמוהו לפני ה-7 באוקטובר. לדבריה, החרם האקדמי “לא מפריד בין יהודי לערבי ישראלי, ולא בין ימני לשמאלני”.
- פרופ’ עמנואל דלה טורה מספר כיצד המחרימים מסרבים להכיר במציאות. כשהציג בפני אורח מחו”ל סטודנטיות מוסלמיות עוטות חיג’אב, האורח הגיב בתדהמה: “מה פתאום? יש אצלכם אפרטהייד, אין סטודנטים ערבים”. פרופ’ דלה טורה מזכיר כי כיום אחוז הסטודנטים הערבים בישראל שווה כמעט לייצוגם באוכלוסייה הכללית. הוא מציין שגם רקטורית אוניברסיטת חיפה, שהיא ערבייה נוצרית, סופגת החרמות והסתה מצד ה-BDS בדיוק כמו כל רקטור אחר, רק כי היא מזוהה כישראלית.
- פרופ’ אריה רייך מציין כי באוניברסיטת בר-אילן לומדים כ-10% סטודנטים ערבים באווירה נהדרת של שילוב ודו-קיום. פגיעה בקשרי החוץ ותוכניות חילופי סטודנטים פוגעת בהכרח גם בסטודנטים הערבים הללו ומונעת מהם להתקדם בעולם.
- נוכח האנטישמיות הגואה בחוץ, ההתנהלות של קבוצות רדיקליות מבית נתפסת כרוח גבית שמעניקה חותמת כשרות:
- פרופ’ א: “אני חושבת שזה אנטי פטריוטי, שזה לא עוזר להרוויח דעת קהל להפך. לדבר ככה על המדינה שלך בזמן מלחמה… הם עושים נזק שהוא בלתי הפיך”. היא מציינת כי אמירות חסרות ביסוס מחקרי אלו משמשות מיד כנשק בידי האנטישמים בחו”ל ששמחים להשתמש בהם כעלה תאנה לקמפיין החרם”.
- פרופ’ אריה רייך מוסיף כי הפצת טענות כאלה נותנות תמיכה ורוח גבית למי שמבקש להחרים אותנו ולפגוע בכל האקדמיה הישראלית ובכל החוקרים והסטודנטים בישראל. אקדמיה פורחת ומשגשגת היא ערובה לדמוקרטיה, ולכן פגיעה באקדמיה בשם ערכים דמוקרטים כביכול היא אוקסימורון. החרם על האוניברסיטאות פוגע בדמוקרטיה.
נקודה מעניינת העולה מהראיונות היא שחצי מהחוקרים שהתראיינו למאמר כלל לא גדלו בישראל. חוקרים אלו רותמים את מוצאם ואת הרקע התרבותי שלהם כדי להיאבק בחרם האקדמי, תוך יצירת שיח ישיר ומשפיע מול עמיתים מארץ מולדתם.
- התשובה הניצחת לחרם האקדמי היא יצירת בריתות אקדמיות חדשות. במקום לחכות שמוסדות באירופה יחרימו אותם, החוקרים הישראלים יוזמים פרויקטים אקטיביים של “שידוכים אקדמיים”, תוך שיתוף פעולה עם משרד התפוצות וארגון ‘”מכבי העולמי’:
- פרופ’ א’ מחנכת את הסטודנטים שלה לחוסן: כאשר מאמרים שלהם נדחים על הסף (Desk Reject) מסיבות פוליטיות במסווה של “חוסר התאמה” (Out of scope), היא מנחה אותם לא להתייאש, אלא לשלוח את המאמר לכתב עת יוקרתי ומוכר אפילו יותר.
- פרופ’ עמנואל דלה טורה פועל לזיהוי חוקרים בודדים באירופה שמעוניינים לשתף פעולה עם ישראל אך פוחדים מהאקלים העוין האנטי-ישראלי. מטרתו היא לחבר בינם לבין חוקרים ישראלים ולייצר שיתופי פעולה ברמת ה”חוקר הבודד”, מעין מסלול עוקף של הנהלת המוסדות. פרופ’ דלה טורה אף שינה את סילבוס ההוראה שלו, והכניס לקורסים שלו על תקשורת המדע הרצאות ייעודיות על “דיפלומטיה ציבורית” .הוא מלמד חוקרים ישראלים כיצד לשלב שיקולים דיפלומטיים והסברתיים כחלק מעבודתם האקדמית בחו”ל. פרויקט “אקדמיה קנדה-ישראל” הינו יוזמה של פרופ’ עמנואל דלה טורה, שנוצרה כהמשך ובקשר ישיר לפרויקט “אקדמיה איטליה-ישראל”. את הרשת “קנדה-ישראל אקדמיה” מרכז פרופ’ שון זליג אסטר.
- פרופ’ אריה רייך משכפל את מודל ההצלחה הזה למדינות סקנדינביה. הם מקימים בימים אלו רשת של פרופסורים ודוקטורנטים בשוודיה, פינלנד ודנמרק, במטרה ליצור שיתופי פעולה כמשקל נגד לאלו שמחרימים את ישראל במדינות אלו, ואף פועלים להשיג
- מימון לקיום כנסים משותפים.
גרסה מאמר דעה של הכתבה מפורסמת באתר מקור ראשון
