לחופש הביטוי בקמפוסים ערך עליון, גם אם הביקורת אינה עולה בקנה מידה עם ערכיהם של חלק מהסטודנטים. צריך להתייחס ברצינות כשסטודנטים מביעים חשש שחופש הביטוי שלהם נפגע, או שהם עלולים אף להיענש על הבעת דעותיהם. אולם, הצורה בה נוהג התא הסטודנטיאלי של “עומדים ביחד” באוניברסיטה העברית היא מבישה, כמו זו של מקביליו בקמפוסים השונים. ב-16.6 התא יצא בקמפיין בנוגע לדאגות בטיחות וצנזורה של קולות סטודנטים פלסטינים בקמפוס. הצורך לבדוק את אמינותן של האשמות אלה הוא חשוב ביותר.
ראשית, בעוד ש”עומדים ביחד” טוענים להתנכלות מכוונת מצד האוניברסיטה העברית, הם שוכחים לציין מקרים בהם סטודנטים ציוניים הותקפו על ידי מרצים בשל דעותיהם הפוליטיות. ב-2015, פרופסור אלון הראל מהאוניברסיטה לעג דרך תיוג לסטודנטית בפוסט בו כתב: “אני ממליץ לגברת שלו (הסטודנטית) לחזור לשיעורי האזרחות בכיתה א”. כל זה קרה על רקע מחאתה של הסטודנטית כראש תא “אם תרצו” באוניברסיטה העברית בשל דבריו של פרופסור עמירם גולדבלום, שכינה אותה תנועה פשיסטית המציירת פוסטרים בסגנון נאצי.
גם צבא ההגנה לישראל הפך להיות טאבו אצל חלק מהמרצים בקמפוס העברית. ב-2019 סטודנטית חיילת הגיעה במדים לשיעור של ד”ר קרולה הילפריך, כשבאותה הרצאה סטודנטית ערבייה בחרה להעיר לאותה חיילת על עצם הגעתה במדים. בסוף ההרצאה, ד”ר הילפריך בחרה לנזוף בחיילת בטענה שאם היא “מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם”.
זו אינה הפעם היחידה בה חיילי צה”ל סומנו באוניברסיטה העברית. בשנת 2019 פרסם תא חד”ש באוניברסיטה סרטון הסתה שהופנה לחיילים הלומדים בקמפוס, בו הציג את “פשעי הכיבוש והנוכחות הצבאית באוניברסיטה העברית”. חוץ מההאשמות הכוזבות שהופיעו בסרטון, פניהם של הסטודנטים החיילים נחשפו בסרטון, מה שהעמיד אותם בסכנה. עוד נטען שסטודנטים ערבים נזרקו מהמעונות שלהם על מנת שסטודנטים חיילים יגורו בהם. ואם לא די בכך, נטען גם שגג האוניברסיטה הפך לעמדת צלפים כדי לירות על תושבי עיסאוויה. טענות הזויות לחלוטין שהופרכו על ידי האוניברסיטה העברית בעצמה.
דוגמה נוספת לכך היא ב-1.6.22, כאשר פעילי התא קיימו פעילות של צביעת דגל פלסטין גדול “נגד מדיניות של כיבוש דה-לגיטימציה ואפליה”.
לא צריך ללכת כל כך אחורה כדי למצוא עוד דוגמאות לשקר של “השתקה” שמנסים ליצור פה. ב-13.6.22 “עומדים ביחד” הציגו באישור האוניברסיטה העברית סרט פרובוקטיבי על הפרעות בערים המעורבות בישראל במבצע שומר החומות. בתיאור האירוע בפייסבוק הם טענו ש”אירועי מאי כללו לא רק אלימות בין אזרחים יהודים וערבים, אלא גם דיכוי כוחני חסר תקדים של אזרחי ישראל הערבים על ידי המשטרה”.
הדוברים באותו אירוע, איך לא, נתנו לגיטימציה להסתה ולאלימות מהצד הערבי בשומר החומות. אחת מהן היא פידא שחאדה – חברת מועצה בעיריית לוד, שאמרה על הפרעות בלוד “אתם לא אוהבים לשמוע את זה, אבל אנחנו עם כבוש מה זה שקט. מה זה נחמד. הייתם צריכים להכיל את זה. להגיד לעצמכם, ‘היו שקטים 70 שנה, אז ניתן להם לילה אחד של להתפרע'”.
השני הוא עבד אבו שחאדה, פעיל חברתי ופוליטי, וחבר מועצה בעיריית תל אביב-יפו שהצדיק את הקריאה של חבר יו”ר חד”ש בכנסת, חבר הכנסת איימן עודה, שקרא באפריל למרד של שוטרים וחיילים ערבים בישראל נגד “הכובש הציוני”. אז כיצד “עומדים ביחד” טוענים לאפליה ולסתימת פיות, בעוד הם מזמינים מטעמם לקמפוס דוברים עם היסטוריה של ביטויים שתומכים בפשע וטרור?
לפי מקור רשמי של האוניברסיטה, מתחילת השנה האקדמית עלו באוניברסיטה העברית 13 בקשות לפעילויות של תא “עומדים ביחד” וכולן אושרו. חד”ש ביקשו 4 פעילויות וחוץ מהרצאה אחת כל הפעילויות אושרו להן. אז היכן בדיוק ההשתקה כאן?
דווקא האוניברסיטה העברית שמיקומה בירושלים, בירתה של ישראל, צריכה להיות מגדלור בכל הקשור לציונות ולגאווה בעם שלנו, וזה לא אמור לשלול פלורליזם בכלל. אולם בשם אותה תקינות פוליטית, אפילו הנהלת המוסד של האוניברסיטה העברית מאפשרת את הגישה המתנצלת הזאת.
ביום העצמאות של 2020 פרסמה האוניברסיטה באפליקציית המידע שלה את ההודעה “יום העצמאות, חג שמח למי שחוגג”. מי שמוכיח כמה “עומדים ביחד” טועים, הם “עומדים ביחד” בעצמם, בזכות הפעילות הפוליטית הענפה שלהם ברחבי הקמפוס.