ב-25 לאוקטובר, אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת מקגיל (SSMU) טענה באימייל שמדיניותה החדשה מדגימה “מנהיגות” ב”זכויות אדם, צדק חברתי והגנת הסביבה”. לרוב כך הדבר. חשוב להגן על ילידי קנדה ולהפסיק את השימוש בדלק מאובנים. אבל קואליציה זו מנצלת את הרישיון המוסרי הזה כדי לתקוף את ישראל ולהתעלם מביקורות לגיטימיות מצד סטודנטים יהודים כגזענות.
זה מנסה ליצור שיווין שווא בין הסכסוך במזרח התיכון להיסטוריה הקנדית, שלא לדבר על שינויי האקלים. סטודנטים יהודים רבים הצביעו על כך בדיון המקורי על מדיניות המכירה והזהירו מפני מונחים טעונים כמו “אפרטהייד” או “אדמה גנובה”. התנגדויות אלו נדחו כ”לא דמוקרטיות” ו”ציניות“. אף על פי כן, נציג יהודי אחד ביקש לדון בסעיף הקשור במדיניות בכדי להעריך מונחים כמו “אפרטהייד” ולהסביר בדיוק עד כמה טרמינולוגיה בעייתית יכולה לייצר אנטישמיות בקמפוס, אך ראשי SSMU טענו כי זה יפר את ההגינות שלה: הצעה כזו יכולה לשמש רק כטריז בשלמותה מכיוון שכל דיון בניואנסים בסוגיות הבסיסיות ילך נגד רוח הקמפיין.
זהו תקדים מסוכן. צדק חברתי הוא לא מה שמיעוט קולני של סטודנטים אנטי-ציוניים אומר שהוא: זה מה שטוב לכולם. Diverst Coalition של מקגיל הינה קבוצה אנטי-ישראלית ברוח התקופה, המפיצה אוסף של עיוותים והצהרות בעלות הצדקות עצמיות כביכול חוקיות.
הסעיפים האנטי-ישראליים הבלתי ניתנים לערעור המצטטים את HRW (Human Rights Watch) אינה סמכות חוקית: היא קבוצת הסברה הטוענת שהמדיניות הישראלית מתקרבת לקריטריונים של אפרטהייד. זה גם אינו סתם גוף שמירה של זכויות אדם: מייסדו, ג’ו סטורק, הגן על פעולות טרור וקרא להשמדת ישראל, בעוד שעובדים אחרים קשורים ל”אינתיפאדה אלקטרונית”, אתר הידוע בהפצת שקרים. הרקורד של סטורק מרשיע במיוחד שכן ב-1976 הוא השתתף בועידת “ציונות היא גזענות” של הרודן העיראקי לשעבר סדאם חוסיין והציע שמדינות ערב יצטרכו לפלוש שוב לישראל. עם הסגל האנטי-ציוני הזה, סטודנטים באוניברסיטה מהשורה הראשונה צריכים לדעת טוב יותר מאשר להאמין לטענות של HRW על “שקילות”, “דיוק” ואובייקטיביות.
גם אם HRW היה חוקר לגיטימי מטעם צד שלישי, טענות ה”אפרטהייד” שלהם אינן אמינות. האנלוגיה מציינת את חוק השבות של ישראל מ-1959- הבסיס לאזרחות מלידה של כל יהודי- ואת חוק מדינת הלאום מ-2016. אך סוג זה של חקיקה אינו ייחודי לישראל ו-HWR מתקשה להוכיח שהוא מפלה. החלטות האו”ם מתירות דרישות התאזרחות אתנית, במיוחד כ”אפליה מתקנת” לתיקון עוול היסטורי. אפשר היה לדבר על השואה או על גירוש יהודים בימי הביניים, אבל במונחים של עלייה לפלשתינה, היהודים חוו אפליה מהאימפריה העות’מאנית, שלא לדבר על ההגבלות האנטי-יהודיות בתקופת המנדט הבריטי.
לערבים ישראלים וליהודים יש זכויות שוות, אך הפלסטינים החיים בעזה או בגדה המערבית אינם אזרחים. אמנות בינלאומיות מחייבות את ישראל להכיר בהן כנתינים של גופים ייצוגיים שנבחרו באופן דמוקרטי כמו הרשות הפלסטינית. המשמעות היא שישראל לא יכולה להעניק להם זכויות, ועשרות שנים של טרור הובילו את ישראל לנקוט בצעדים להגנה על אזרחים בגבולותיה. הרשות נושאת באחריות רבה לבעיה המחריפה הזו. למרות שהטרור מהווה מכשול רב-שנתי להסדר שלום בר קיימא, מפלגת הפת”ח שנבחרה מסיטה את מימון הרשות לטרור ומסיתה לאלימות. למרות שקהילות ערביות רבות סובלות ממחסור במים, בניגוד לטענות שישראל מונעת מים מפלסטינים, רבות מהן קשורות למעשה לרשת חלוקת המים של ישראל. אלה שלא הצטרפו נרתעו מלעשות זאת מכיוון שהדבר יצריך את הסכמתן לקיומה של ישראל.
שימוש במונחים טעונים כמו “אפרטהייד” מסיח את הדעת מהקשר זה. עדיין לא היה פתרון כלשהו משום שארגוני השחרור הפלסטינים סירבו לנהל משא ומתן עם ישראל. מדינות שכנות כמו סוריה, ירדן ומצרים, שפלשו לישראל באופן בלתי חוקי ב-1948, החמירו את מצב הפליטים עוד יותר בכך שלא העניקו זכויות לפלסטינים שנטשו את רכושם – לעתים קרובות בהוראת צבאות ערב – שכן פעולה זו תעניק לגיטימציה למדינת היהודים.
בפעם הבאה ש-SSMU ינסה להראות מנהיגות בזכויות אדם, עליהם לשאול מדוע מאות אלפי פליטים יהודים גורשו ממדינות ערב בעקבות הקמת ישראל – זוועה שעדיין לא הוכרה על ידי האו”ם, ואחד הגורמים החשובים, המתעלמים ממנו לעתים קרובות, לאירועי 1947-8. הם צריכים גם לדבר עם מומחים משפטיים של מקגיל לפני שהם מעלים טענות מטעות לפיהן פלישת ישראל לעזה ב-2014 הייתה “זוועה” הכוללת “התקפות מכוונות” נגד אזרחים. צבא ההגנה הישראלי התעלה מהדרישות לחוקי הסכסוך המזוין וחקר את הטענות על פשעי מלחמה, ודחה את רובן. טענות דומות הופרכו בעבר.
למרות שקואליציית Divest מכירה בכך שהיא התייעצה רק עם “ארגוני סטודנטים פוליטיים ותרבותיים” ש”פעילים בזכויות אדם”, הם אינם מומחים למשפט בינלאומי, ו-SSMU לא יכולה לאשר את המסקנות המשפטיות של Diverst ללא ייעוץ מומחה. אפשר להצטער באופן סביר על האלימות בעזה, אבל זה לא הגון להכפיש את צה”ל ללא בסיס על “טבח” באזרחים. מדובר בטרגידה שכל כך הרבה אזרחים נהרגו בלחימה, אבל במקרים רבים, מחבלי חמאס השתמשו בהם בכוונה כמגן אנושי.
ככל הנראה, ההצבעה על כל זה נוגדת את רוח האגודה. כך או כך, הרקע הזה חשוב. קריאה כנה של ההיסטוריה מראה שסטודנטים אנטי-ישראלים מצמידים את המטרה הפלסטינית לנושאים לא קשורים כמו שינויי אקלים לצדק חברתי מזויף, מנופפים בשרביטים חלולים של סמכות מוסרית כדי לעשות דמוניזציה לציונות.
נכתב ע”י ג’ונה פרייד, סטודנט שנה שלישית להיסטוריה באוניברסיטת מקגיל ועמית בתכנית קאמרה בקמפוס לשנים 2021-2022. תורגם על ידי מור ירושלמי
Click here to read the article in English