מרבית המאבק העולמי הקורא לחרם על האוניברסיטאות הישראליות מגיע מהתארגנויות בחו״ל, אך באופן לא מפתיע חלק מהלגיטימציה לתנועה הזו מגיע דווקא מבפנים.
חלק מהאקדמאים הישראלים תומך באופן פעיל או משתף פעולה עם הקמפיינים לחרם, בין אם מתוך אמונה כנה שישראל מבצעת פשעי מלחמה, או מתוך המחשבה התמימה שהתרחקות ובידול מהממשלה בישראל תגן על האקדמיה מסנקציות בינלאומיות.
דוח עדכני תיעד לא פחות מ-500 מקרים של חרמות אקדמיים, הנעים מהגבלות גישה למימון ועד לדרישות שהחוקרים הישראלים יתנערו ממדינתם לפני שיאושרו להשתתף בכנסים. אחת מהתקריות הבולטות ביותר אירעה באוגוסט 2024, כשארגון הפדרציה הבינלאומית של אגודות הסטודנטים לרפואה (IFMSA) השהה את הפדרציה של הסטודנטים לרפואה בישראל (FIMS) בעקבות המלחמה בעזה. לפי יו”רית הפדרציה הישראלית, מירי שווימר, העוינות כלפי המשלחת הישראלית כבר הייתה מורגשת חודשים לפני כן בכנס המחוז האירופי במלטה.
״כששמנו קולאז׳ של הנעדרים ודיברנו על חטיפתה של כרמל גת ז”ל, בת דודתו שלשי דיקמן, סטודנט ישראלי לרפואה, כמעט מחצית מהאולם עזב,״ נזכרה שווימר. במהלך דיון בפאנל, סטודנט שוודי ״עלה על כיסא״ והאשים את ישראל ב״רצח ילדים, אונס נשים, והפצצת בתי חולים.״ הדברים זכו ל״מחיאות כפיים נלהבות״, אפילו ממכרים של המשלחת הישראלית. המארגנים סירבו לאפשר לשווימר להשיב.
העימות החריף בכנס הבינלאומי של IFMSA בפינלנד באותו חודש. ב-IFMSA החליטו להצביע להשהיית ישראל, ולפני ששווימר הספיקה לדבר נגד ההשהייה, הוצהר שמי שלא רוצה לשמוע את עמדת הנציגות הישראלית רשאי לצאת. כמעט מחצית מהחדר, כולל רוב ועדת ההנהלה ונשיאת הפדרציה, יצאו החוצה. הם שבו לאחר דבריה והצביעו בלי לשמוע את עמדת ישראל.
בשיתוף עם משרדי הבריאות והחוץ של ישראל, סטודנטים ישראלים וקבוצות כמו האיגוד הרפואי העולמי והאיגוד הרפואי היהודי-אמריקאי, שווימר ניהלה חודשים של שיחות ישירות עם הנהלת IFMSA ובמרץ 2025, הפדרציה הפכה את החלטתה.
אך האיום אינו מוגבל לרפואה בלבד. ביוני 2024, ארגון הסוציולוגיה העולמי השהה את האגודה הישראלית לסוציולוגיה בשל סירובה לגנות את פעולות ישראל בעזה. באופן מטריד, מספר הולך וגדל של אקדמאים ישראלים וקבוצות סטודנטים תומכים בחרמות על האוניברסיטאות שלהם יחד עם פעילים אנטי-ישראליים. אחד מהם הוא של פרופסורים ישראלים, יהודים וערבים, בשם “אקדמיה לשוויון”, שערך וובינר עם הדוברת המיוחדת של האו”ם ואידאולוגית אנטי-ישראלית, פרנצ‘סקה אלבנזה. במהלך המפגש, משתתפת ישראלית שאלה ״האם ישנן דרכים ש‘אקדמיה לשוויון‘ והסטודנטים בישראל יכולים להתאים אסטרטגיות עם סטודנטים באירופה הנאבקים לנתק קשרים עם ישראל?״.
ישנם גם אקדמאים ישראלים שחותמים על עצומות המאשימות את המדינה בפשעי מלחמה, כולל הרעבת אזרחים במכוון. לדוגמה, יותר מ-100 חברי קבוצת המחאה בשם ‘דגל שחור באקדמיה‘ חתמו על מכתב התומך במפלגת הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, הקוראת ל”השלכות פוליטיות מידיות אם ממשלת ישראל תמשיך להתעלם מהמשפט הבינלאומי”, המכתב מאשים את ישראל ב”טיהור אתני” וטוען שישראל “משתמשת רעב ככלי מלחמה”. אקדמאים אלה למעשה משמשים ככלי לגיטימציה להאשמות המשמיצים את מדינתם ועמם.
פרופ’ עמנואל דלה טורה מאוניברסיטת בר-אילן, חבר הוועדה למלחמה בחרם אקדמי, מזהה שלוש מניעיים עיקריים לפיהם אותם אקדמיים ישראלים פועלים: ״אקדמאים הישראלים החותמים על עצומות מסוג זה הם או אנשים שמאמינים באמת בהאשמות, או כאלה שמפחדים מלהיות מוחרמים על ידי עמיתיהם הבינלאומיים, או שחושבים שהם מגינים על האקדמיה הישראלית בניסיון להתרחק מהפעולות של ממשלתם“.
פרופ’ דה לה טורה מוסיף: “לא ניתן לעשות הרבה בנוגע לשתי הקבוצות הראשונות. ‘הלא רציונליים‘ והקיצוניים ינוצלו תמיד על ידי אידאולוגים בחו”ל, והאקדמאים שעוזבים את האמת כדי לקבלת הכרה מקצועית לא ישנו את דרכם עד שהשיח העולמי כלפי ישראל יתרכך. אך האקדמאים בקטגוריה השלישית הם סיפור אחר“. פרופ’ דלה טורה מכנה זאת “גישת נאיבית”, ומזהיר ש”מכתבים כאלה פשוט מספקים כלי נשק לאלה שרוצים להחרים את מדינת ישראל. הם אינם מבחינים בין האקדמיה, הכלכלה הישראלית והממשלה“. אותם תומכי חרם לא מבינים שלאקדמיים בישראל אין שליטה במדיניות ממשלתם.
דברים דומים אמרה גם פרופסור אלסנדרה ורונזה מאוניברסיטת פיזה באיטליה, שנאבקה בהחלטת האוניברסיטה שלה לנתק קשרים עם אוניברסיטת רייכמן והאוניברסיטה העברית. ורונזה טוענת שמכתבים ועצומות של פרופסורים ישראלים מסוג זה הם חסרי תועלת כדי להיאבק בחרם האקדמי כי “הפרופסורים [האיטלקים] האלה לא יודעים כלום על ישראל… הם חושבים שכל האוכלוסייה בישראל שמחה במלחמה.”
ורונזה הסבירה שרמת האנטישמיות באקדמיה האיטלקית “מסוכנת מאוד” ותיארה את העוינות באוניברסיטה שלה כבצבועה. זה מצביע באופן מובהק על כך שכל מאמצי הפייסנות מול פרופסורים ואיגודים אנטי-ישראליים הם לשווא.
האקדמיה הישראלית היא תחת איום חמור של בידוד. למרות שאנטישמיות והמלחמה בעזה הן המניעים המרכזיים, פעולות פנימיות, הנובעות מאמונה או מחשבה אסטרטגית, מחזקות את אלה המבקשים לפגוע בלגיטימיות של מדינתישראל ולבידודה מהקהילה האקדמית העולמית.
וכאן נמצאת האירוניה, הקולות מתוך ישראל, הסבורים שהם מגינים על האקדמיה מפגיעה, עלולים להיות אלה העושים אותה פגיעה יותר. בידיי תומכי החרם, ההצהרות הללו משמשות כהוכחה שהאקדמיה עצמה מקבלת את ההאשמות כלפי ישראל, מבטלות את ההבחנה המיועדת בין המחקר הישראלי למדיניות הישראלית ומסייעות להצדקת הבידוד שלה.
פורסם במקור באתר מידה
