אוליבר בראון היה כומר אפרו-אמריקאי שחי בעיר טופקה, קנזס. בשנת 1951 ניסה אוליבר לרשום את בתו לבית ספר יסודי ליד ביתו ובקשתו נדחתה. במקום זאת, הוא קיבל הוראה לשלוח את בתו לבית ספר מופרד רק עם אפרו-אמריקאים שהוא רחוק יותר. בתגובה, משפחת בראון הצטרפה לתביעה ייצוגית נגד מועצת החינוך של טופקה, בטענה שמדיניות ההפרדה אינה חוקתית. ב-1954 הוציא בית המשפט העליון החלטה לטובת משפחת בראון. בית המשפט קבע כי “מתקני חינוך נפרדים אינם שוויוניים מטבעם”. פסיקה זו של בית המשפט הובילה בסופו של דבר לסיום ההפרדה במערכות בתי הספר הציבוריים. בניגוד חריף אליהם, המפגינים האנטי-ישראלים היום דורשים מהאוניברסיטאות להקים מחדש את ההפרדה במערכת החינוך.
- מה רוצים המפגינים האנטי-ישראלים?
חשוב להבין שהמפגינים האנטי-ישראלים מעלים כמה דרישות. את הפרובוקטורים האנטי-ישראליים מובילים כמה ארגונים. המנהיג הבולט ביותר הוא ארגון “סטודנטים למען צדק בפלסטין”(Students (for Justice in Palestine. הקבוצה פרסמה הצהרות כתובות רבות המפרטות את האולטימטומים שלה. ההכרזה הפופולרית ביותר היא קריאה להפסקת אש בין ישראל לחמאס. בנוסף, סטודנטים למען צדק בפלסטין תומכים בתנועת ה- BDS שנקראת תנועת החרם, מניעת השקעות, ועיצומים נגד ישראל. הם קוראים לאוניברסיטאות להחרים כל עסק ישראלי ולאוניברסיטאות לנתק כל קשר עם אוניברסיטאות ישראליות. לדוגמה, הצהרת “סטודנטים למען צדק בפלסטין” באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס קוראת ל”חרם אקדמי מוחלט”. ההצהרה ממשיכה ומבקשת מהאוניברסיטה “לנתק קשרים” עם “כל המוסדות הציוניים – לרבות תוכניות לימודים בחו”ל, מלגות, סמינרים, שיתופי פעולה מחקריים. הם קוראים לנתק ניתקו קשרים עם קרן הלן דילר, קרן קורת, המכון הישראלי והלל הבינלאומי”.
התקווה שלהם לביטול הקשרים האקדמיים עם ישראל גורמת לכך שהאוניברסיטה לא תוכל להעסיק אף פרופסור ישראלי. זה אומר שלא יכולות להיות תוכניות חילופים עם ישראל. זה גם אומר שהאוניברסיטה לא יכולה לאפשר לאף צעיר ישראלי להתקבל. אם האוניברסיטה תסכים ליישם את מלוא הדרישות להחרים כל עובד, פרופסור וסטודנט ישראלי, אז בפועל האוניברסיטה תצטרך להתייחס לישראל כאילו היא לא קיימת כמדינה. המשמעות היא שכדי לעמוד בדרישה המלאה, על האוניברסיטה ליצור קמפוס שיהיה פנוי מכל בן אדם מישראל.
- המפגינים האנטי-ישראלים רוצים ליצור אזורים חופשיים מישראל.
כל מחאה מעוררת דרישה לשנות את הסטטוס קוו. אלה וורד לומדת באוניברסיטת לידס והצטרפה למקהלת המתנגדים. במהלך ראיון חדשותי, היא אמרה, “הפרעה חיונית לחלוטין ליצירת שינוי”. במקרה זה, המצב שהסטודנטים רוצים לשנות הוא האפשרות שלאזרחים ישראלים תהיה גישה שווה לחינוך באוניברסיטאות. מטרה זו באה לידי ביטוי על ידי התועמלנים האנטי-ישראליים שנכנסים לקמפוס על מנת להשיג שליטה על פיסת שטח פיזי בקמפוס בשביל ליצור אזור שאליו אסור לישראלים להיכנס. המשימה היא ללחוץ על האוניברסיטה עד שלא יאפשרו לאף אדם, סטודנט, עסק או מוצר ישראלי בשום מקום בקמפוס האוניברסיטה.
ההפגנות מבוצעות על ידי תועמלנים היוצאים לקמפוס ומקימים מתחמים סגורים. למשל, רוב הזמן הם בוחרים בחצר. כיבוש המרחב הפיזי הוא המאפיין המרכזי של התועמלנים האנטי-ישראליים. לדוגמה, הצעד הראשון עשוי להיות יצירת שטח בחצר שאורכו כ-15 מטר על רוחב של כ-15 מטר. המפגינים חוסמים את האזור. לעתים קרובות, האזורים מתוארים על ידם כ”משוחררים”. במצבים מסוימים, הסטודנטים מקימים אוהלים, או גוררים מעל פחי אשפה ומתלי אופניים כדי לנסות להקים בריקדה. במאהלים הממומנים יותר, הם אפילו הביאו אזיקונים מפלסטיק, דיקט וגדרות מתכת ניידות יקרות. ברגע שהגבול נקבע, אז לישראלים אסור להיכנס.
הגבול של השטח המשוחרר אמור להתרחב עד שהוא יגדל מהשתלטות על מדשאה להשתלטות על בניין, כמו למשל במקרה בו השתלטו הפעילים האנטי-ישראלים על בניין באוניברסיטת קולומביה. לאחר השתלטות על בניין אחד, המשימה היא להמשיך עד לשליטה בבניין אחר, עד שבסופו של דבר כל בניין לא מאפשר כניסת ישראלים; ואז בסופו של דבר כל האוניברסיטה לא תאפשר לישראלים להיכנס. אז השאיפה המוצהרת בפומבי של המתקוממים היא להתרחב ממדשאה בלי ישראלים, לבניין בלי ישראלים ולבסוף לקמפוס בלי ישראלים. הישג השיא של המפגינים נגד ישראל הוא ניקוי הקמפוס מישראלים.
- דוגמה קונקרטית:
באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג’לס, הקימו הסטודנטים מאהל גדול בחצר. הם בנו כניסות ואפילו יצרו סרטי זרוע וכרטיסים שיאפשרו לסטודנטים להיכנס ולצאת. הלוס אנג’לס טיימס דיווח על הקמת המתרס. העיתון תיאר את הסצנה: “חנה אפל, עוזרת פרופסור לאנתרופולוגיה, עמדה בכניסה אחת, שם אנשים הורידו ציוד רפואי, מסכות פנים ובקבוקי מים. רק סטודנטים עם רצועות יד המעידות שהם היו בעבר במאהל או שמישהו מבפנים ערב להם הורשו להיכנס.” העיתון המחיש כיצד פרופסור אפל עמדה על המשמר במחסום, וכי היא נאלצה לזוז הצידה כדי לתת לסטודנט להידחק מבריקדות. אפל הדגישה את חריצותה, “אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים וזהירים לגבי מי יכול להיכנס ולצאת”.
מילגרו ג’ונס הוא סטודנט אפרו-אמריקאי עם שיער צבוע צהוב עז, שאינו דובר עברית. ג’ונס ניסה לעבור דרך המאהל כאשר האנשים במחנה חשבו בטעות שג’ונס הוא אזרח ישראלי. “הם חשבו בטעות שאני ישראלי”, הסביר ג’ונס. למרות שהסיבה שלהם להכרזת ג’ונס כאזרח ישראלי לא ברורה, הקהל התחיל לצעוק שהוא ישראלי, ואז יצרו סביבו מעגל כדי לנסות למנוע ממנו לזוז. בהקלטת הטלפון של ג’ונס עצמו של האינטראקציה, סטודנט אמר לו, “אנחנו צריכים לתת לך אישור ליציאה.”
קאיה שאה היא חוקרת לתואר שני ששימשה כדוברת המאהל. שאה התרברבה בגלוי בטקטיקה, “מה שאנחנו עושים זה רק מנסים להקיף אותם”. ג’ונס סיפר בדאגה כיצד פעילי ‘סטודנטים למען צדק בפלסטין’, “החזיקו אותי בניגוד לרצוני במשך יותר משעה”. במילים פשוטות, סטודנט אפרו-אמריקאי באוניברסיטה הוחזק פיזית בניגוד לרצונו כי בטעות זוהה כסטודנט ישראלי. מכאן שאירוע זה חושף כי חלומם של המפגינים האנטי-ישראליים הוא להקים אוניברסיטה שתמנע מסטודנטים ישראלים גישה לקמפוס.
- ההשוואה בין ההפגנות האנטי-ישראליות למחאות זכויות האזרח אינה מדויקת.
מחאות זכויות האזרח נועדו לעצור חללים שבהם אפרו-אמריקאים לא יכלו להיכנס. לעומת זאת, המחאות האנטי-ישראליות נועדו ליצור מרחבים שישראלים לא יכולים להיכנס אליהם. רוחה של התנועה לזכויות האזרח הייתה שלא ניתן למנוע מאיש גישה לחינוך המבוסס על צבע עור, מוצא אתני או לאום. באופן לא דומה, רוח המחאה האנטי-ישראלית היא שאין לאפשר לאזרחים ישראלים גישה לחינוך.
- ההשוואה בין ההפגנות נגד ישראל למחאות מלחמת וייטנאם אינה מדויקת.
במהלך מלחמת וייטנאם, מפגיני הסטודנטים פשוט רצו שהממשלה האמריקאית תיסוג מהמלחמה. הם לא טענו שהאוניברסיטאות צריכות לאסור על העסקת פרופסורים וייטנאמים ולמנוע רישום מסטודנטים וייטנאמים. מפגיני הסטודנטים של מלחמת וייטנאם לא צדו סטודנטים וייטנאמים בקמפוס כדי להקיף אותם.
- ההפגנות נגד ישראל הן גם מחאה נגד זכויות האזרח.
ההפגנות נגד ישראל מנסות לבסס את התקדים המשפטי לפיו קבוצה אחת של סטודנטים יכולה להחליט בעצמה לבחור קבוצה לאומית אחרת של אנשים שלא ניתן לאפשר להם להיכנס לקמפוס. בדיוק באותו אופן, בחודש הבא, קבוצה של סטודנטים עם אידיאולוגיה של עליונות לבנים יכולה לומר שהמקסיקנים מזהמים את טוהר זרם הדם הלבן ומקימים אזור בלי מקסיקנים. הם יכולים להקים מחסומים, לבקש משלוח מזון חינם אליהם, להציב אולטימטומים ולנהל משא ומתן עם ההנהלה עד שהמנהלים ייענו לדרישתם לסרב לאפשר לסטודנטים מקסיקנים להירשם לאוניברסיטה. האנשים המגינים על המפגינים האנטי-ישראליים אינם יכולים לומר שהבקשה שגויה, כי הם כבר אישרו את אותה עצומה כדי למנוע כניסת קבוצה לאומית אחת של אנשים לקמפוס.
אם דרישת המפגינים האנטי-ישראליים תיושם בפועל, הרי שהמחאות האנטי-ישראליות קוראות להשבת מערכת ההפרדה חזרה למערכת החינוך; ובכך לביטול התנועה לזכויות האזרח. כמובן, האנשים התומכים במפגינים האנטי-ישראליים צריכים לתמוך בתקדים המשפטי שלפיו יש למנוע מאנשים גישה לחינוך על בסיס לאום או גזע. הם אינכם יכולים לתמוך במפגינים האנטי-ישראליים ועדיין לטעון שהם תומכים בגישה שווה לחינוך לכולם ללא הבדל גזע או לאום, כי הדרישה הספציפית של המפגינים היא שלקבוצה לאומית אחת תישלל גישה שווה לחינוך. לפיכך, ההפגנות נגד ישראל הן גם מחאה נגד זכויות האזרח.