תגובה לקריאות להפסקת אש

לאחרונה צויין חודש לטבח ב-7 באוקטובר, שבו נרצחו באכזריות בקהילותיהם למעלה מ-1,200 ישראלים, כולל נשים, ילדים וזקנים.

בתגובה, ישראל הצהירה שהיא תמחק את החמאס, ארגון טרור. מאז אמצע אוקטובר, ממשיך צה”ל לבצע מספר תקיפות ממוקדות ופעולות קרקעיות בתוך רצועת עזה.

בתגובה, ראינו מסבירים של חמאס צצים כמו פטריות אחרי הגשם, שעושים השוואת שווא בין תגובת ישראל לשלטון הטרור של חמאס לבין הקטנת האלימות והאכזריות שהפגינו ב-7 באוקטובר.

דוגמה בולטת לאמרות כאלה הגיעה מאיגוד מקצועי בריטי, איגוד המכללות והאוניברסיטאות (UCU), בהצהרה ב-10 באוקטובר שקראה ל”הפסקת אש מיידית ולהפחתת הסלמה”.

בואו נהיה ברורים: לא עושים שלום עם החמאס, ארגון הטרור הוכיח לעולם במעשיו שהוא מתכוון לרצוח ולענות יהודים בכל מחיר, גם על חשבון העם הפלסטיני.

הצהרת UCU מטילה את האשמה לסכסוך כולו על ישראל, בטענה שהטבח על ידי חמאס היה תוצאה של “עשורים של כיבוש אכזרי” של עזה, טענה אבסורדית.

בנוחות הם לא מצליחים להזכיר שישראל נסוגה לחלוטין מעזה ב-2005, ושחמאס השתלט עליה ב-2007. מאז, חמאס מנהל ללא הרף מלחמה נגד ישראל. בכירי חמאס סירבו לקחת אחריות על ההגנה או רווחתה של האוכלוסייה העזתית.

איך רצועת עזה יכולה להיות “נכבשת” על ידי ישראל, מדינה ללא נוכחות בתוכה?

יתרה מכך, הם גם טוענים כי עזה נמצאת ב”מצור ישראלי” אך אינם מזכירים כי חמאס אינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים ומשגר באופן שגרתי רקטות ופלישות קרקעיות (כמו ב-7 באוקטובר). איך ייתכן שישראל הייתה מצליחה לנרמל את היחסים עם קבוצת טרור עוינת שכזו? האם כל מדינה אחרת הייתה עומדת באותו תקן?

למרות זאת, ישראל אפשרה העברת סיוע הומניטרי לתוך עזה והזדמנויות כלכליות לפלסטינים.

ישראל הודיעה כי אין לה תוכניות לחסום את הגעת הסיוע לאוכלוסייה האזרחית בעזה. עם זאת, זה לא אומר שחמאס לא גונב אותה מאנשיו.

אזרחים עזתים, שחסרים להם מקומות לינה בסיסיים, בזזו מחסנים, בעוד חמאס אוגר מאגרים כדי לשמור על החמושים שלהם מוכנים למלחמה ארוכה.

זו לא תופעה חדשה. מיליונים הושקעו בכלכלה העזתית. דוגמה לכך היא הכסף שנתרם לאונר”א, ששימש לתמיכה בחמאס. ניתן היה להשקיע משאבים אלו במפעלי כוח והתפלה, בתשתיות או באוכלוסייתם. עם זאת, הכסף הזה הולך לתשתית הצבאית של חמאס, לרשת המנהרות הענפה שלו, או למנהיגים העשירים שלהם שחיים חיי יוקרה בקטאר ובטורקיה. יתרה מכך, כמות גדולה של משאבים מגיעים מישראל, המואשמת כעת בשלילת מזון ומים לעזה.

כמובן, אחד הטיעונים המשכנעים ביותר נגד הרעיון של “מצור ישראלי” הוא העובדה שהגבול הדרומי של עזה אינו עם ישראל כלל; אלא עם מצרים. לכן כיצד UCU אינם מבינים, כיצד מדיניות הגבולות של מצרים מהווה “מצור ישראלי” ולא מצרי?

אני מצטער, UCU, אבל הפסקת אש לא עושה כלום כדי לקרב אותנו לשלום בר קיימא. כל עוד חמאס קיים, אף אחד, פלסטיני או ישראלי, לא יהיה בטוח.

לפיכך, הצהרות הקוראות להפסקת אש מיידית אינן עושות דבר כדי לטפל בשורש הסכסוך; להיפך, הם מאריכים אותו. המשמעות היא שאם תוכרז הפסקת אש, חמאס ינצל את הזמן הזה כדי לבנות מחדש את מאגרי הנשק שלו תוך שמירה על החטופים בידיהם ומעילה במשאבים מתושביו.

חמאס מראה נכונות לבצע את הזוועות שביצע שוב ושוב, מתוך כוונה להשמיד את מדינת ישראל. ישראל, בינתיים, הצהירה על מטרתה לשחרר את החטופים ובמקביל לשחרר גם ישראלים וגם פלסטינים מהעריצות של חמאס. יצירת שוויון מוסרי בין ישראל לחמאס משמש כאמצעי לחמאס להצדיק את טענותיהם לרצח עם.

הקריאות להפסקת אש גם מגלמות מאחוריהן נטישה של למעלה מ-200 בני הערובה, ביניהם ילדים ומבוגרים, המוחזקים בניגוד לרצונם בעזה.

אם ה-UCU היו רציניים בקריאה לשלום, הם היו מתרחקים באופן פעיל הן מחמאס והן מתומכיו ומסרבים ליצור שוויון שווא בין מדינת ישראל לארגון טרור מרושע.

 

נכתב על ידי חיים פרידמן, עמית קאמרה בקמפוס בשנים 2023-2024 באוניברסיטה העברית

For the English version press here