לא מכים על חטא

אין ספק שחופש הביטוי הינו עיקרון יסוד שעלינו לעמוד עליו. על כן חייבת להישמר הזכות של ארגונים שונים להפגין בקמפוסים על כלל הנושאים והאירועים. עם זאת, עלינו לעמוד על ההבדל בין זכות זו לבין הסתה שקרית וחסרת מעצורים, מהסוג שפוגע במהותו ובתכליתו של חופש הביטוי.

שינוי תפישת המציאות, דעותינו והשקפותינו אודות נושא מסוים תהא מבורכת – רק במידה שתנבע מעובדות, הוכחות וביסוסים היסטוריים, מתועדים ומהימנים, ולא על בסיס חצאי אמיתות או הטיות.

במחאה שקיים התא הסטודנטיאלי GWUSJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין באוניברסיטת ג’ורג וושינגטון) ב-6 באוקטובר, הפיצו הסטודנטים בארגון מודעות ברחבי הקמפוס עם הסלוגן “דקולוניזציה לפלסטין”. מודעות אחרות אף כללו קללות על הציונות כמו: “Zionists Fuck Off”.

אחרי חמישה ימים בלבד, ב-11 באוקטובר, התאגדו פעילי GWUSJP מחוץ לבניין של הילל בקמפוס (שמטרתו העיקרית היא הקניית כלים מנהיגותיים ולימודיים ברוח היהדות), כדי להפגין כנגד אירוע של הילל, בו נאם מפקד צבאי ישראלי בכיר לשעבר, אותו הם האשימו בפשעי מלחמה ובטיהור אתני. פעילי GWUSJP צעקו  כי “ישראל היא מדינת טרור”, זאת לצד קריאות כי “יש רק פתרון אחד – אינתיפאדה ומהפכה”.

בעקבות האירועים, החליטה האוניברסיטה לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד הארגון ונשיאו, בגין פגיעה בבניין הילל, השחתתו על ידי הדבקת כרזות אנטי-ישראליות, ונזקים שעומדים על בין 1,200-4,500 דולרים. לבסוף, התקבלה החלטה לזכות את GWUSJP מהאישומים.

אך אין מדובר בפעילות הבעייתית הראשונה של GWUSJP. המחאה היא רק אחת מיני עלילות רבות להן אחראי התא הסטודנטיאלי שכבר ציין בעבר את “שבוע האפרטהייד הישראלי” (שמתקיים מדי שנה בקמפוס וכולל ריסוס כתובות והמצאת כזבים כנגד מדינת ישראל), ואף יצא באופן בוטה כנגד הציונות והקולוניאליזם.

ב-30 בנובמבר, הם גם הצהירו על תמיכתם הפומבית באינתיפאדה, סדרת אירועי טרור רצחניים שהביאו למות אלפי ישראלים בעבר, זאת לצד האמירה “FROM THE RIVER TO THE SEA”, אמירה שמשמעותה הקמת מדינה פלסטינית מהנהר לים – אמירה המעידה על שלילת קיומה של מדינת ישראל על הסף.

באשר לטענה שיש לגאול את פלסטין מהקולוניזציה הציונית, כפי שנכתב על אחד השלטים באירוע שקיימו ב-6 באוקטובר, או שפורסם בעמוד הטוויטר של GWUSJP – ניתן להפריך טענה זו בקלות, באמצעות השוואה לדוגמאות היסטוריות של אימפריות אירופאיות קולוניאליות, כגון בריטניה בסיירה ליאון ובגמביה, או צרפת בבורקינה פאסו, בנין וחוף השנהב, שהגיעו למקום והשתלטו עליו מבחינה תרבותית וחברתית במטרה לנצל את משאביו הכלכליים.

הציונות, לעומתן, מעולם לא שמה לעצמה מטרה לנשל את התושבים הערבים שחיו בא”י או לנצל את המשאבים הטבעיים באזור, אלא לפעול כתנועה להגדרה עצמית ומדינה לעם היהודי במולדתו.

בהקשר של הטענות לקולוניאליזם ביהודה ושומרון – לא רק שמדינת ישראל אינה מחילה ריבונות באזור, שזוהי הרי מהותה של הקולוניאליזם, היא אף מקבלת את העובדה שהפלסטינים טוענים לזכויות ריבוניות ביו”ש, ועל כן שיש ליישב את הסכסוך במסגרת הסכמית. נדגיש בנוסף, כי שטחי A ו-B ביהודה ושומרון, נמצאים כולם בשליטה אזרחית פלסטינית.

ובאשר לטענה לפיה הקולוניאליזם מתפרש גם לרצועת עזה – מאז ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה ב-2005, והשתלטות ארגון הטרור חמאס על הרצועה ב-2007, הפך חמאס לריבון היחיד והרשמי בעזה, שמנוהלת באופן מלא על ידיו בלבד, ללא התערבות ישראלית.

חמאס, שבוחר להשתמש בכספי העם על מנת לשגר רקטות ופצמ”רים לעבר ישראל תוך שימוש בתושביו כמגן אנושי, ע”י ירי מבתי ספר, מסגדים ומרכזים רפואיים – הוא הגורם המרכזי לאיום הביטחוני הכבד בגינו נאלצת ישראל לנקוט במצור על רצועת עזה. מצור שגם ועדת החקירה של האו”ם שהופקדה לחקור אותו, קבעה שהוא היה חוקי לחלוטין לאור איומי הטרור החמורים שנבעו מהשטח.

לגבי הטענה של GWUSJP, שישראל היא מדינת טרור – בעוד שהארגון הפלסטיני הרצחני חמאס מוגדר כארגון טרור על ידי ארה”ב, האיחוד האירופאי ועוד, מכיוון שהוא פוגע באכזריות בחפים מפשע, ישראלים ופלסטינים כאחד – ישראל משתמשת בטכנולוגיות מתקדמות על מנת למזער פגיעה בחיי האדם ככל הניתן. לכן, לא רק שישראל היא לא מדינת טרור, היא מסייעת לפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה, כמו בהנפקת היתרי כניסה למדינה למטרות שונות, זאת לצד טיפולים רפואיים מצילי חיים.

בתקופת הקורונה יצאה ישראל במבצע חיסון רחב היקף של למעלה מ-100,000 פועלים פלסטינים ביהודה ושומרון וברצועת עזה, שהחל במרץ 2021 ונמשך בערך כחודש. אפילו בתקופות של מבצעים צבאיים, ישראל המשיכה לסייע הומניטרית לרצועת עזה.

את הסטנדרט הכפול של GWUSJP ניתן לראות גם בעמוד הטוויטר שלהם, בו הם טענו שב-74 השנים האחרונות היוותה הציונות אידיאולוגיה שמטרתה טיהור אתני של העם הפלסטיני, ושאותה אידיאולוגיה מבוססת על רצח עם. טיהור אתני משמעו ניסיון להיפטר מקבוצה אתנית לא רצויה. אולם מנגד, אנו עדים לכך שהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל רק ממשיכה לגדול.

בנוסף, אין אנו עדים במלחמת העצמאות למדיניות מוצהרת ומתוכננת מראש של גירוש הערבים, ואין בתכניות המבצעיות לשמירה על גבולות המדינה במהלך המלחמה (כגון תכנית ד’) כוונה לגרש כמה שיותר ערבים. הצביעות של GWUSJP לא עוצרת שם, בזמן שהם יוצאים כנגד רצח עם – הם גם מביעים תמיכה מובהקת באינתיפאדה.

ובחזרה לעניינים הפורמליים – אוניברסיטת ג’ורג וושינגטון החליטה לזכות את GWUSJP על אף הפעילות הביריונית שהאירגון מוביל בקמפוס, בטענה שאינו היה אחראי להשחתת הרכוש עצמה. אך האם אין כרזות, אמירות ומחאות אנטישמיות מספיקות כדי להיות פסולות לכשעצמן? ניתן לראות שעל אף שהאוניברסיטה כבר חוותה מספר רב של אירועים אנטישמיים בעבר – הסטודנטים היהודים בקמפוס עדיין לא יכולים להרגיש בטוחים, ומקרים מסוג זה חוזרים על עצמם פעם אחר פעם.

ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת היטב, שכשהאנטישמיות מרימה ראשה – ההשלכות עלולות להיות בלתי נתפסות. על כן, לכל מוסד חינוכי האחריות החוקית, המוסרית, המקצועית והאתית להיות אמון על המאבק באנטישמיות, במיוחד על רקע העלייה המסוכנת שלה בקמפוסים. שתיקה מהווה הסכמה – לא ניתן להתכחש לכך שהדרך היחידה להילחם באיום האנטישמיות היא לפעול נגדו נחרצות וללא היסוסים, באפקטיביות וללא סייגים, בחדות ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים. רק כך, נוכל לא לחזור על מאורעות העבר ולייצר עתיד בטוח יותר.

נכתב על ידי אלון פנצל, עמית קאמרה בקמפוס באוניברסיטת חיפה לשנים 2022-2023.

המאמר פורסם במקור בזמן ישראל