תום יוחאי: התפוח המורעל לא נופל רחוק מהעץ

 ב-15.5.22, צוין “יום הנכבה” בקמפוסים שונים באוניברסיטאות בישראל. רובם הובלו על ידי התא הפוליטי הסטודנטיאלי של חד”ש. לצד אותן הפגנות, אירעו פרעות והפרות סדר מצד סטודנטים אנטי-ישראלים באוניברסיטאות תל אביב, העברית, בן גוריון וחיפה. נראה כי גם מבית אין גבול להפצת הנרטיב השקרי של הנכבה, הפוגע בתדמיתה של מדינת ישראל.

יום הנכבה צוין בפעם הראשונה ב-1998 על ידי הארכי-טרוריסט ונשיא הרשות הפלסטינית לשעבר, יאסר ערפאת. היום הזה מכיל תהלוכות, הפגנות ועימותים בתוך ומחוץ לגבולות הקו הירוק על ידי פלסטינים וערבים ישראלים. התאריך נבחר בצורה סימבולית כדי להפוך את יום העצמאות של ישראל לפסטיבל של אבל. בשביל לסבר את האוזן, משמעות המילה “נכבה” בערבית היא “קטסטרופה”. רבים מן הפלסטינים משתמשים במילה זו כדי לתאר את הקמתה של מדינת ישראל, את ניצחונה של ישראל נגד צבאות ערב במלחמת העצמאות ואת משבר הפליטים שנוצר כתוצאה מכך.

אירועי “הנכבה” האחרונים שאירעו בקמפוסים ברחבי הארץ שברו שיאים חדשים, ומי שניצח עליהם היה התא הסטודנטיאלי של מפלגת חד”ש. חד”ש היא רשימה ערבית-יהודית, עובדה שכשלעצמה לא מטרידה, אך מה שמטריד הוא הפעולות והאמירות הגזעניות של התנועה ושלוחותיה הסטודנטיאליות.

בין הפעולות השונות שאפשר היה לראות בקמפוסים במהלך יום הנכבה, ניתן לציין:

באוניברסיטת תל אביב סטודנטים הפגינו למען יום הנכבה, ואף 3 סטודנטים נעצרו בשל השתוללות והסתה, לאחר שתקפו סטודנטים פרו-ישראלים ושוטרים;

בתא הסטודנטיאלי של חד”ש בחיפה הביעו תמיכה “לאור ההתנקשות בעיתונאית שרין אבו עקלה בידי כוחות הכיבוש והפיגוע בהלווייתה ולאור הירי בדאוו אל-זובאידי על ידי הכיבוש.” בנוסף לכך, תא חד”ש באוניברסיטת חיפה ציין את שבוע הנצחת הנכבה באוניברסיטה. הם הנציחו את הנכבה בהפצת עלונים. לטענתם, “ישנם סטודנטים שאינם יכולים לשאת את הרעיון והזהות של בני עמנו הפלסטינים בגלל המנטליות הגזענית שהכיבוש הנחיל להם”;

תא חד”ש באוניברסיטת בן גוריון בחר לציין באירוע את מותה של שרין אבו עקלה בטענה שכוחות הביטחון של ישראל התפרצו לג’נין. אחת הסטודנטיות באותה הפגנה נעצרה עקב תמיכה בטרור בשל קריאות קודמות להסתה כמו שיתוף סרטון של יחיא סינוואר, בו הוא קורא לפלסטינים להתחמש בגרזנים.

לצערנו, אפילו הקמפוסים בישראל כבר לא מהווים סביבה פלורליסטית לסטודנטים פרו ישראלים. לאחרונה, סטודנט בבאר שבע סורב להיכנס לאוניברסיטת בן גוריון עם דגל ישראל. רק לאחר בירור הסיטואציה, אותו סטודנט הורשה להיכנס עם הדגל אך היה צריך לקבל אישור מיוחד לכך.

השנה הייתה גם הפעם הראשונה בה אוניברסיטת בן גוריון החליטה לתת מקום  ל”ההפגנה של יום הנכבה” שהתקיימה ב – 23.5. עוד עדות לכך שיום הנכבה הפך להיות נפוץ יותר ויותר בקמפוסים ישראלים.

באשר לטענות ההזויות על התנקשות בעיתונאית שרין אבו עקלה, לא הושלמה חקירה כדי לקבל את הקביעה הזו ושאלות גדולות עוטפות את נסיבות הירי הקטלני שהתרחש במהלך קרב יריות בין כוחות ישראלים וחמושים פלסטינים. אולם כפי שדווח ב”הארץ” ובמקורות שונים, הפלסטינים סירבו לשתף פעולה בחקירה.

כל הרטוריקה האלימה והשקרית של התא הסטודנטיאלי של חד”ש לא מגיעה מריק. בעמוד הפייסבוק של המפלגה פורסמו טענות ריקות מתוכן לפיהן על סמך תחקיר CNN, כלי תקשורת הידוע בהפצת כזבים על ישראל, “העיתונאית שירין אבו עאקלה נרצחה בידי צלף ישראלי”.

אך גם במקרה הזה, העבודה של CNN הייתה סלקטיבית ומוטעה.  העדה הראשית לאותו תחקיר, שאטה הנאישה, שידועה בתמיכה בטרור ובהסתה כנגד ישראל, צייצה בטוויטר ב 2019 לאחר רצח רינה שנרב בפיגועה טרור שבוצע על ידי חבר בחזית העממית לשחרור פלסטין: “אולי המתקפה הזו תהפוך למודל לפעול על פיו, שיהפוך את ה”טיולים” בגבעות ובמישורים של הגדה המערבית, להרפתקה בעלת השלכות לא רצויות”.

תוך כדי גל הפיגועים האחרון שפוקד את ישראל מאז מרץ, יו”ר חד”ש בכנסת, חבר הכנסת איימן עודה, קרא באפריל למרד של שוטרים וחיילים ערבים בישראל. הוא הפציר בהם לזרוק את נשקם ולהצטרף למאבק נגד “הכובש הציוני”. נראה כי גם בקרב הציבור הערבי יצאו בגינוי לקריאות אלה, ולראייה גם לא הייתה אף התפטרות של ערבי מכוחות הביטחון.

בעברו, עודה התבטא כנגד שירות לאומי בקרב צעירים ערבים, כיוון שלטענתו מדובר בכלי המכשיר את הכיבוש הישראלי. עוד ברשימת חד”ש הלא מכובדת, נמצא חבר הכנסת עופר כסיף שקרא לציונות “פרקטיקה גזענית”, והוא לא סיים שם, הוא גם קרא למדינת ישראל מדינה נאצית המבצעת רצח עם. לא מדובר בעשבים שוטים, כיוון שנציגי חד”ש בכנסת בעבר הביעו תמיכה בחיזבאללה והתנגדו להגדרתו כארגון טרור. אחרי שהבנו מאיפה נושבת רוח המפקד של תנועת חד”ש, אי אפשר להתפלא על ההסתה מצד הסטודנטים של המפלגה בקמפוסים.

ציון “יום הנכבה” הוא למעשה חלק מבעיית הפלסטינים, ולא מהווה פתרון לסכסוך. בעוד שישראל הציעה שלוש פעמים לפלסטינים עצמאות ושלום, המנהיגים הפלסטינים, יאסר ערפאת ומחמוד עבאס סירבו שוב ושוב להכיר בפתרון לשני העמים.

משבר הפליטים הפלסטינים הוחמר על ידי ארצות ערב שניצלו את הפליטים כקלף פוליטי בסכסוך עם ישראל. על פי ההיסטוריון בני מוריס, “העברה או גירוש לעולם לא אומצו ע”י התנועה הציונית או הפלגים הפוליטיים המרכזיים שלה כמדיניות רשמית באף אחד משלבי האבולוציה של התנועה – אפילו לא במלחמת יום העצמאות.” עוד מוריס טוען ש”גירוש היהודים התרחש גם במהלך המלחמה עצמה. אנשי מיליציה פלסטינים שלחמו לצד הליגה הערבית גירשו תושבים יהודים באופן רציף והחריבו אתרים כבושים”.

האירוניה שבדבר היא שסטודנטים ערבים בתוך מדינת ישראל חופשיים להפגין ולמחות כאוות נפשם כנגד מדינת ישראל בטענות של “מדינת אפרטהייד”, “מבצעת רצח עם” ורשימת התארים עוד ארוכה, אולם המציאות בשטח מראה תמונה שונה לחלוטין. אסור גם לשכוח שרוב הסטודנטים הישראלים בקמפוסים שירתו בצבא או בשירות לאומי כדי לתרום ולהגן על כלל האוכלוסייה הישראלית ולא רק על האוכלוסייה היהודית. צריך לזכור שגם במהלך מלחמת השחרור נכתב במגילת העצמאות ש”לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.”

נכתב על ידי תום יוחאי, יועץ הקמפוסים של ישראל.