קראתי את הדוח של “בצלם”, ונדהמתי לראות את ההתרסה וחוסר השקיפות העולה מן הכתוב. כישראלי, אני מסכים שהמצב ביהודה ושומרון הינו מורכב. עם זאת, טענת “בצלם” שהמדיניות הישראלית שם נעשית על רקע לאומני היא שקרית ומטעה. כארגון שמתיימר להשמיע את קולם של “החלשים”, בצלם מסלף עובדות כדי לשכתב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומנסה להביא ללחץ בינלאומי על ישראל.
בצלם טוענים שמדינת ישראל – בתוך ומחוץ לקו הירוק – מקדמת ומנציחה את עליונות קבוצת היהודים על חשבון ערבים ופלסטינים. מדובר באמירה שקרית, ולכן זה כל כך חשוב לשים את העובדות על השולחן. עוד במגילת העצמאות מובטחות זכויות המיעוטים בישראל; האזרחים הערבים בישראל זכאים לשוויון זכויות, בדיוק כמו כל אזרח אחר פה. באשר לדוח ש”בצלם” פרסמו, הוא כבר הופרך בקלות מפני שהוא לא עומד על שום בסיס עובדתי.
אחת מהבעיות של התקשורת הבינלאומית כיום היא ניסיונותיה למצוא שלל רב. לשם כך הם מוכנים להסתמך על ידיעות כוזבות, כמו הדוח של “בצלם”, העיקר שיביא רייטינג. בשונה מישראל, בה מתי מעט מתייחסים ל”בצלם” ברצינות, הארגון מקבל סיקור רב בתקשורת הבינלאומית, שאגב, נוטה להתעלם מן העובדה שחלק ניכר מהכספים של הארגון מקורם בחו”ל. החגיגה אליה מצטרפות רשתות גדולות כגון CNN, הגרדיאן, Associated Press ואחרות, עלולה להיות הטריגר אותו שונאי ישראל רוצים לנצל בהפגת השקט השורר פה. אני בספק גדול אם לאותה תקשורת יש עניין במצבם של האזרחים הערבים בישראל. האם אותם ערוצים טורחים לדווח שחלק נכבד מהערבים-ישראלים מעדיפים לחיות בישראל מאשר במדינות אחרות? סיכוי קלוש, כיוון שעל סמך ממצאים כאלה יהיה קשה עוד יותר לקרוא לישראל מדינת אפרטהייד.
לדאבוני, חגיגת ה”פייק ניוז” לא נגמרת שם. מובילי דעת קהל בעולם, בהם מרצים וקבוצות סטודנטים, מאמצים דוחות כאלה כאובייקטיביים וממשיכים את ההשמצות חסרות השחר האלה נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לדוגמה, פרופסור חתאם בזיאן, מרצה באוניברסיטת ברקלי היוקרתית וממייסדי הארגון הרדיקלי “סטודנטים למען צדק בפלסטין“, צייץ בהתלהבות ש”חובה לקרוא” את הדוח. בנוסף, ממשל הסטודנטים באוניברסיטת קליפורניה בעיר אירוויין העבירו השבוע החלטה התומכת בתנועת ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל). החלטה זו כוללת בתוכה מספר אזכורים מהדוח של “בצלם” כתמיכה להאשמות השקריות שלהם שישראל היא מדינת אפרטהייד.
זה מדאיג במיוחד לאור העובדה שבחודשים הקרובים יושק הקמפיין השנתי של “שבוע האפרטהייד“, קמפיין עולמי שנפוץ בקמפוסים, הכולל שקרים והשמצות על ישראל. במקום לתעל את המאמצים שלהם ולסייע לבני אדם שחווים דיכוי בסוריה, לבנון או איראן, בוחרים אותם סטודנטים לעשות דמוניזציה לישראל. אם לאותם סטודנטים באמת היה אכפת מערביי ישראל, אז הם היו מבינים שהקריאות להחרים את ישראל יפגעו גם בסטודנטים הערבים שרוצים להשתלב ולהתפתח פה, בבית שלהם.
לתעשיית השנאה הזאת יש השלכות אמיתיות. לפי הליגה נגד השמצה, בין השנים 2012-2019, מספר התקריות האנטישמיות בארה”ב – הכוללות ונדליזם, אלימות מילולית ואפילו פיזית – שילש את עצמו.
יהודים וערבים חיים פה זה לצד זה. כמו במשפחה, גם אם יש מורכבויות צריך לפעול יחדיו למען עתיד טוב יותר. כסטודנט שפעיל בקמפוס יוצא לי לפגוש וגם לקחת חלק בפעילויות עם סטודנטים ערבים כשווים. מה ש”בצלם” לא מסוגלים להבין בדוחות כאלה, הוא שהיסוד של היהדות לא בא על חשבון הדמוקרטיה, וגם לא מעיד על “עליונות יהודית”. אני מתגאה לומר שישראל חותרת לשוויון זכויות והזדמנויות למען אזרחיה הערבים. נשאר לנו לקוות שכמו האזרחים הערבים כאן, גם ישראל תקבל יחס הוגן בתקשורת הבינלאומית.
נכתב על ידי תום יוחאי, עמית קאמרה בקמפוס באוניברסיטת בן גוריון לשנת 2020-2021.
.למאמר המלא לחצו כאן