האמת על ‘אפרטהייד החיסונים’ של ישראל

(תמונה: Hanay \ ויקימדיה קומנוס)

פוסט בבלוג של ארגון “עורכי דין ללא גבולות” שפורסם לאחרונה ב- UCL Reflect תומך בטענות ל”אפרטהייד החיסונים” של ישראל וטוען כי על ישראל מוטלת החובה החוקית לחסן אזרחים פלסטינים בעזה ובגדה המערבית. זאת בעוד שבעת כתיבת מאמר זה, UCL Reflect התעלמו מהבקשות לכתוב תגובה.

תוצאות מלחמת ששת הימים ב- 1967 הביאו לשליטה של ישראל בגדה המערבית ובעזה. ההתנתקות הישראלית מעזה התרחשה בשנת 2005, ובהמשך השליטה ברצועה עברה לחמאס האסלאמיסטי – ארגון שארה”ב והאיחוד האירופי, מגדירים אותו כארגון טרור. בשנת 1993 נחתמו הסכמי אוסלו, והועברה אחריות אזרחית מוחלטת ביהודה ושומרון (כולל בריאות) לרשות הפלסטינית. אף על פי שניתן ליהודים וערבים שוויון חוקי מוחלט בתוך ישראל, המדינה מושמצת לעתים קרובות כמדינת “אפרטהייד”.

בנוסף לכך טענות אלה לא מדויקות עובדתית, הן הרסניות ולא פרודוקטיביות. טענות כי ישראל אחראית מבחינה משפטית לרווחתן הרפואית של אזרחים פלסטינים ביו”ש ובעזה, מעניקות דה-לגיטימציה לשלטון הרשות תוך אילוץ ישראל למגננה. לדעתי זה הופך שיפורים משמעותיים להרבה יותר קשים להשגה.

האו”ם, בין היתר, טוען כי על ישראל מוטלת האחריות החוקית לחסן אזרחים פלסטינים במסגרת אמנת ג’נבה הרביעית. עם זאת, בעבר הוועד הבינלאומי של הצלב האדום פירש את האמנה כמעניקה פטור לכוחות כובשים מאחריות לטיפול במגיפות כאשר לרשויות הלאומיות יש את האמצעים לנהל את דרישות הבריאות של האוכלוסייה. מאחר שהאחריות הבריאותית הועברה לרשות על פי הסכמי אוסלו (המחייב במפורש את הרשות להיות אמונה על הספקת חיסונים), ולספק כספים לצרכים הרפואיים של האוכלוסייה, לישראל אין אחראיות משפטית לחיסונים שלהם.

הרשות פעלה בהתאם להוראות אלה. תחילה, פקידיה מעולם לא ביקשו מישראל עזרה, ודחו סיוע רפואי מאיחוד האמירויות רק בגלל שהגיע דרך שדה התעופה הישראלי. בכיר במשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית הצהיר במפורש כי הם לא מצפים שישראל תרכוש חיסונים עבורם. בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי רכשה הרשות בהצלחה את החיסונים אסטרהזניקה, מודרנה, סינופארם וספוטניק מבלי לבקש שום מעורבות ישראלית. ניתן לטעון שרק לאחר שהמבקרים האנטי-ישראלים המציאו בהצלחה את השקר “האפרטהייד הרפואי” הזה, פרסמה הרשות הצהרה על האחריות לכאורה של ישראל בדבר.

התעלמות מתנאי הסכמי אוסלו – ללא קשר לכישלונות של הסכמי השלום האחרים- רק מצמצמת את הלגיטימיות של סמכות הרשות, ולמעשה טוענת שהיא אינה מסוגלת לדאוג לאוכלוסייתה ועליה להעביר את האחריות האזרחית חזרה לישראל.

טיעונים אחרים רק הופכים את שיתוף הפעולה והסיוע למשימה קשה יותר. החלטת בית המשפט העליון בישראל כי יש למסור מסיכות גז לפלסטינים וישראלים כאחד הובאה כהוכחה לכאורה לאחריותה של ישראל לחסן את השטחים בשליטת הפלסטינים. עם זאת, החלטה זו משנת 1991 קדמה להסכמי אוסלו ולהעברת הסמכויות המנהליות שבוצעו לאחר מכן לרשות, ולכן היא אינה מדויקת מבחינה משפטית. מכיוון שחמאס הוא בעל השליטה המוחלטת בעזה, והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון הם הגורמים האמונים על טיפולי הבריאות של האזרחים, טענה זו אינה ישימה.

המבקרים ציינו את המהירות המדהימה בהשקת החיסונים בישראל כהוכחה כביכול שישראל יכולה לחסן פלסטינים ביו”ש ובעזה, אך פשוט מסרבת לעשות זאת. טענות כאלה מתעלמות מהסיבות להצלחה של ישראל, שמסתכמות בעיקר בתשתיות מערכת הבריאות שלה. הטענה שישראל יכולה לעשות את אותו הדבר ביהודה ושומרון מניחה שיש לרשות תשתית רפואית דומה. למרבה הצער, היא לא קיימת.

ישראל הואשמה בתשתיות הבריאות הגרועות בשטחים המנוהלים על ידי פלסטינים, למרות השליטה הבלעדית של חמאס והרשות הפלסטינית באזורים אלה במשך יותר מ-20 שנה. סכומים אדירים הועברו לשני המשטרים, אך למרבה הצער, הם מוציאים אותם על בניית מנהרות חשאיות כדי לחדור לגדר הביטחון של ישראל ומשכורות לאלו שהורשעו בטרור – ככל שהפשע מחריד יותר, כך הקצבה גדולה יותר. זה משאיר את ישראל בדילמה. ישראל הביעה נכונות לעזור לעם הפלסטיני, אך הם יודעים כי הרשות מוציאה כ -15 מיליון דולר לחודש על משכורתם של טרוריסטים הנמצאים בכלא.

טענות מסוג זה ל”אפרטהייד” רק גורמות נזק נוסף למערכת היחסים הרעועה בין פלסטינים לישראלים. בתוך מדינת ישראל, כולל מזרח ירושלים, חיסונים זמינים לכל האזרחים ללא קשר למוצא אתני או דתי. כאשר המבקרים מתעלמים מכך באופן מכוון ובוכים “אפרטהייד רפואי”, ישראלים (יהודים וערבים כאחד) נאלצים להגן על ארצם, ויוצרים עוד רגשות שליליים. יתר על כן, למרות היעדר חובות חוקיות, ישראל העניקה עזרה רפואית בשפע ליו”ש ולעזה, תוך שהיא מספקת ציוד רפואי, מעניקה הכשרה לצוותים הרפואיים, מחסנת עובדים פלסטינים ומסרה עד כה 5,000 חיסונים לרשות.

כאשר מדינות ברחבי העולם נאבקות על חיסונים, האחריות של אחרים היא לעזור להם. עם זאת, על כל ממשלה מוטלת החובה להגן על אזרחיה לפני שהיא מעניקה סיוע במקום אחר. אסור לשפוט את ישראל בסטנדרט גבוה יותר מאחרים.

על אף שישראל אינה מחויבת חוקית לסייע לפלסטינים, ניתן לטעון כי יש לה חובה מוסרית. שר הבריאות הישראלי יולי אדלשטיין אמר כי ישראל “בהחלט תשקול” לחסן פלסטינים ביו”ש ובעזה לאחר שישראלים יהיו מחוסנים. בעוד שישראל מימנה לאחר מכן תכניות סיוע רבות לפלסטינים (כאמור לעיל), שיח זה נהיה מורכב יותר באופן משמעותי, לאחר שהתקשורת הבינלאומית התערבה ותרמה לתדמית רעה לישראל המבוססת על שקרים.

עם כל ההתערבות התקשורתית הפער בין הפלסטינים לישראלים בהדרגה מתרחב, ואט אט התקוות לשלום מתפוגגות. כפי שכתבתי בעבר, ניתן להשיג שלום רק כאשר אנו לומדים לנהל שיחה עם “האחר”. תיוג מוטעה של ישראל כ”מדינת אפרטהייד”  הופך את זה לבלתי אפשרי. ישראל נאלצת להפריך שוב ושוב לשון הרע מסוג זה, בעוד הלגיטימיות הפלסטינית מוחלשת ללא הרף על ידי מי שמתיימר להגן עליהם. עד ששקרים יפסיקו להיחשב כביקורת לגיטימית, יהיה קשה לטפח שלום והוא יהיה בגדר חלום חמקמק.

 

פורסם במקור באתר UCL PI Media.

נכתבה באנגלית על-ידי עמיתת קאמרה 2020-2021 ביוניברסיטי קולג’ לונדון, תמר קלג’מן. תורגם על-ידי אורי רבינוביץ.

Click here to read the article in English