הסכמי אברהם הם לא בגידה בפלסטינים

לראשונה מאז 1994, כמה מדינות ערביות מנרמלות לחלוטין את היחסים הדיפלומטיים שלהן עם ישראל.

גל נורמליזציה זה החל בהסכמי אברהם, הצהרה משותפת בין ארצות הברית, איחוד האמירויות וישראל שסימנה את תחילתה של נרמול היחסים הדיפלומטיים בין איחוד האמירויות לישראל. במהלך השנים הבאות, האנליסטים צופים כי סודן, בחריין ואיחוד האמירויות יחליפו שגרירויות עם ישראל, ייצרו קשרים חברתיים וכלכליים חדשים ואף יפתחו קו טיסות ישיר. למרות שיפור זה, כמה מנהיגים פלסטינים טענו כי “כמה … מדינות ערב בגדו בעם הפלסטיני ובנושא הפלסטיני.”

פחמי אל-זהאר – פעיל בארגון פת”ח, בראשותו של מחמוד עבאס, הנשיא הנוכחי של הרשות הפלסטינית, טען כי מדינות ערב אינן “מגנות ועוזרות לפלסטינים במאבקם נגד ישראל”.

הבחירה של אל- זהאר להאשים את ישראל במצוקתם של הפלסטינים ולקבוע כי הנורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים עם ישראל היא “בגידה” היא אירונית. זהו ניסיון הסתה, שנועד למשוך את תשומת הלב מעשרות שנים של שחיתות ודיכוי תחת הרשות הפלסטינית וניסיון לשלול מישראל את ההכרה המגיעה לה כמדינה החברה בקהילת מדינות המזרח התיכון.

ההנהגה הפלסטינית אולי מסתייגת מהיחסים הדיפלומטיים הערביים-ישראליים, אך על הקהילה הבינלאומית לא להחרים את ישראל בגלל סירובה של ההנהגה הפלסטינית לעשות שלום. ישראל ניסתה לעשות שלום מספר פעמים, אך מנהיגי הפלסטינים ריסקו כל ניסיון כזה.

לאורך ההיסטוריה, מדינות ערב דחו את אפשרות נרמול היחסים הדיפלומטיים עם ישראל מאז החלטת ח’רטום בשנת 1967. החלטה זו הציגה את “השלושה לאווים” – “לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל, ולא למשא ומתן איתה”.

למרות החלטה זו, ישראל הצליחה לעשות שלום – עם שכנותיה לאורך השנים, תחילה עם מצרים בשנת 1979, ואחר כך עם ירדן בשנת 1994.

כעת, יותר מדינות ערביות מתחילות להבין ששלום בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות מועיל לכולם במזרח התיכון. ואף עסקות הנורמליזציה בין איחוד האמירויות, בחריין וישראל לא גונו על ידי הליגה הערבית – קונפדרציה אזורית של 22 מדינות ערביות – שהיא התפתחות דיפלומטית דרמטית. אם מדינות ערביות אחרות ינרמלו את הקשרים עם ישראל, זה יעצב מחדש את הנוף הדיפלומטי של האזור. ישראל לא תהיה עוד מדינה מנודה המוקפת אויבים.

חמאס הוא ארגון טרור אסלאמי שנשבע לעולם לא לעשות שלום עם ישראל, מכיוון שהוא מבקש להשמיד את המדינה היהודית. הארגון ממשיך לירות רקטות לעבר ישראל, וזה נעשה במשך שנים, הרבה לפני שאי פעם התרחשו שיחות על נורמליזציה. אמנת חמאס קובעת כי “יום הדין לא יגיע עד שהמוסלמים ילחמו ביהודים ויהרגו אותם. ואז, היהודים יסתתרו מאחורי סלעים ועצים, והסלעים והעצים יצעקו: ‘הו מוסלמי, יש יהודי שמסתתר מאחוריי, בוא והרוג אותו’.”

הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ממשיכה לשלם מיליוני דולרים למשפחות מחבלים, ויאסר ערפאת, לשעבר מנהיג הרשות הפלסטינית, הוביל את האינתיפאדה השנייה – התקוממות פלסטינית נגד ישראל – זמן קצר לאחר שישראל הציעה לוותר על מרבית הגדה המערבית וכל עזה למדינה פלסטינית עצמאית בשנת 2000.

“כעת, יותר מדינות ערביות מתחילות להבין ששלום בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות מועיל לכולם במזרח התיכון.”

עסקאות השלום שהציעה ישראל לערפאת בשנת 2000 היו כרוכות בעקירת עשרות אלפי מתנחלים מבתיהם בגדה המערבית, אולם ההנהגה הפלסטינית עדיין דחתה אותן. למרות שהפלסטינים היו מקבלים 97% מהגדה המערבית וכל רצועת עזה, יחד עם בירה במזרח ירושלים, זה לא הספיק. ההנהגה הפלסטינית אינה מוכנה לנהל משא ומתן עם ישראל, ובמהלך משא ומתן השלום בשנת 2000 ערפאת מעולם לא הציע הצעות משלו לדיפלומטים הישראלים והאמריקאים, והראה כי הוא לא מוכן למצוא פתרון אמיתי. הרשות טרם קיבלה את העובדה שישראל היא מדינה יהודית, ובמהלך המשא ומתן ניסה ערפאת להכחיש את הקשר ההיסטורי והדתי של היהודים לכותל המערבי, שרידי בית המקדש השני בירושלים.

מנהיג הרשות הנוכחי, עבאס, סירב לנהל משא ומתן עם ישראל, והוא הניב מעט תועלת לעם הפלסטיני. לרשות סוגיות שחיתות נרחבות והיא אינה מעניקה לפלסטינים את אותן החירויות האזרחיות והפוליטיות המוענקות לכל אזרחי ישראל.

מאז 2005 לא נערכו בחירות לנשיאות בגדה המערבית, למרות סיום כהונתו של ארבעת השנים של עבאס בשנת 2009. לצד זאת, נוצרים, חברי קהילת הלהט”ב ומתנגדיי שלטון אחרים כולם נכלאו והופלו על ידי הרשות הפלסטינית. בישראל ההבחנה המשפטית היחידה בין יהודים לערבים היא שיהודים נדרשים לשרת בצבא. הערבים מצביעים בפרלמנט הישראלי ומעורבים בחברה הישראלית בכל הרמות.

חוסר הרצון של הרשות לשקול שלום עם ישראל בא לידי ביטוי בחומרי הלימוד החינוכיים של בתי הספר שלה. בשנת 2019 ביטלה הרשות את כל ההתייחסויות לישראל, לעם היהודי ולשלום בין ישראל לפלסטין מספרי הלימוד שלה לשנת הלימודים 2019-2020.

בסופו של דבר, שלום בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות נוגע לביטחון ישראל, ולא עניינו לרצות את ההנהגה הפוליטית הפלסטינית שמעולם לא הראתה נכונות לנהל משא ומתן בתום לב. ישראל חייבת להיות אחראית לבטחון בני עמה ולאינטרסים שלה.

ייתכן מאוד שהפלסטינים יתעצבנו מכך שלא התקיים שום הסכם שלום משמעותי בין ישראלים לפלסטינים. אך חוסר השלום הזה הוא בבירור באשמת הרשות הפלסטינית, והם כבר אינם מחזיקים בכוח הווטו שהיה להם בעבר על ההחלטה להכיר בישראל כחברה לגיטימית במשפחת מדינות המזרח התיכון. השלום לא יבוא כאשר הפלסטינים מיוצגים על ידי מנהיגים שמעוניינים בבירור להשמיד את ישראל יותר מאשר לבנות מדינה משלהם.