במאמרו באתר שיחה מקומית, פרופ’ עמוס גולדברג שיבח את החלטתו של ראש עיריית ניו-יורק החדש זוהראן ממדאני על ביטול אימוץ הגדרת האנטישמיות של IHRA (‘כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה’), אותה אימץ קודמו בתפקיד אריק אדמס. התמיכה של פרופ’ גולדברג בביטול ההגדרה בעיר עם הכי הרבה יהודים בעולם, לא מגיעה בוואקום; במשך שנים הוא ופרופוסרים פוסט-ציונים ישראלים, מתנגדים להגדרה בטענה שהיא משמשת ככלי לפרופגנדה ישראלית ששוללת כל ביקורת נגד מדינת ישראל; הבעיה היא שחלק מאותם חוקרים נושאים בעמדות מפתח וכוח בישראל ובעולם שנותנות להם “חותמת כשרות” שמטילה את הדעות הפוליטיות הבעייתיות שלהם כיוון שהם “קול מבפנים”. פרופסור גולדברג הוא חוקר שואה וחבר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו ומכהן כחבר במכון המחקר ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית שהיה גם מרצה אורח באוניברסיטת קלרק בארה”ב ועמית מחקר אורח ב- Ralph Bunche Institute in the CUNY Graduate Center
לפי פרופ’ גולדברג, ההגדרה של IHRA “גרמה נזק בל ישוער למאבק באנטישמיות הממשית”. הוא טוען ש”אותה הגדרה לא עוסקת כלל באנטישמיות, אלא היא מכשיר רב עוצמה לקבוע את גבולות השיח על ישראל, להשתיק קולות ביקורתיים כלפיה וביחס לציונות ולצמצם את חופש הביטוי”.
אולם: למעשה:
- הגדרת IHRA מדגישה כי ביקורת על ישראל, הדומה לזו שמופנית כלפי כל מדינה אחרת, אינה נחשבת אנטישמיות והינה לגיטימית.
- ההגדרה אינה עוסקת בפלסטינים ואינה שוללת כלל זכויות של פלסטינים או לוקחת צד כזה או אחר בסכסוך הישראלי פלסטיני.
- כאשר המילה ‘ציוני’ משמשת כקוד למילה ‘יהודי’ במטרה להימנע מפגיעה בחופש הביטוי מדובר למעשה בהתפתחות תפיסה אנטישמית מצורתה ה״מסורתית״ דתית לצורתה ה״מודרנית״ מדינית.
- 4. אנטי-ציונות נתפסת כאנטישמיות מכיוון שהיא שוללת את זכותו של העם היהודי להתקיים כאומה, ודוחה את ההכרה בישראל לא רק כישות פוליטית אלא כביטוי להגדרה עצמית וזהות יהודית.
חשוב גם לומר שהגדרת IHRA אינה מחוייבת להפעלה מבחינת החוק גם כאשר גוף כמו מדינה, קמפוס או חברה בחרו לאמץ אותה. לראייה, אוניברסיטת בן גוריון המשיכה את העסקתו של ד”ר סבסיטאן בן דניאל לאחר שהתבטא בצורה אנטישמית שחיילי צה”ל חונכו להיות רוצחי ילדים . הוא אמנם הושעה לכמה חודשים, אבל מדובר בהחלטה עצמאית של האוניברסיטה.
פרופ’ גולדברג אומר שה”הגדרה גם גרמה נזק בל ישוער למאבק נחוש באנטישמיות הממשית, כשהפכה אותה לסוגייה פוליטית כה שנויה במחלוקת”. IHRA מעולם לא היוותה סוגיה פוליטית ולראייה, יותר מ-1,260 גופים שבניהם מדינות, קמפוסים, מועדוני ספורט וחברות מסחריות החליטו לאמץ את ההגדרה הזאת. בניהן גם מדינות שאימצו את ההגדרה והתנגדו והמשך המלחמה בעזה. פרופ’ גולדברג גם לא מפרט איך ההגדרה “העניקה מחילה לאנטישמיים גלויים, כל עוד הם תומכים במדיניות ישראל נגד הפלסטינים”. אז אביא בעצמי דוגמא כדי להראות למה הטענה הזאת לא נכונה. כאשר משרד התפוצות בישראל החליט להזמין את פעיל הימין הבריטי טומי רובינסון שמציג עצמו לעיתים כידיד ישראל עלו חילוקי דעות מצד גופים יהודיים בריטיים שהדגישו כי תמיכה בישראל אינה מכשירה שימוש בשיח אנטישמי או חיבור לימין קיצוני כפי שהתבטא רובינסון. כך עושה פרופ’ גולדברג שימוש בממשלת ישראל הנוכחית כדי לנגח את הגדרת IHRA לאנטישמיות, שיש לה תומכים שלא חולקים את אותם הדעות עם הממשלה, כמו ח”כ גלעד קריב מהאופוזיציה, יו”ר ועדת העליה, או חברת הכנסת והשליחה המיוחדת של ישראל במאבק באנטישמיות לשעבר, מיכל קוטלר וונש. קמפוסים ברחבי ישראל מחו נגד מדיניות הממשלה גם לאחר שהם אימצו את הגדרת IHRA לאנטישמיות מאי 2025.
פרופ’ גולדברג ממשיך וטוען שבגלל אימוץ הגדרת IHRA “היכולת לדבר על מדיניותה של ישראל ולמחות נגדה הלכה והצטמצמה, מכיוון שלאור ההגדרה, כמעט כל ביקורת על ישראל או על הציונות יכלה להתפרש כאנטישמית”. נראה שבפועל גם טענה זאת לוקה בחסר. לראייה, אוניברסיטאות בארה”ב כמו הארוורד וקולומביה שאימצו ב-2025 את הגדרת IHRA לאנטישמיות וממשיכות לתת במה חופשית לפעילים, קבוצות סטודנטים ומרצים פרו-פלסטינים להשמיץ את מדינת ישראל.
הוא טוען ש”יתרה מכך, מדינת ישראל ותומכיה הצליחו להתיק את הדיון מביקורת על האפרטהייד, הנכבה, הכיבוש והסיפוח (עוד לפני הג’נוסייד), לשאלה אם דיון בכל אלו הוא לגיטימי, או שהוא בעצם ביטוי לאנטישמיות”. אולם בפועל, בחודש בו יותר מ-33 מוסדות אקדמיים במדינת ישראל החליטו לאמץ את הגדרת IHRA לאנטישמיות, סטודנטים ומרצים בקמפוסים בארץ קיימו את הפגנות יום הנכבה שלוו בכל התגיות השקריות של נכבה, אפטרהייד ורצח עם.
פרופ’ גולדברג מזלזל בהגדרה של IHRA בכך שהוא טוען ש”שבע(מתוך 11) מדוגמאות אלה(של הגדרת IHRA) עוסקות בישראל, דהיינו ההגדרה מזהה את האנטישמיות בימינו בעיקר עם ישראל, ולא עם עוינות, אפליה ואלימות כלפי יהודים ברחבי העולם”. דווקא בתור חוקר וחבר במכון המחקר ליהדות זמננו, פרופ’ גולברג צריך להכיר בעובדה שמדינת ישראל מהווה רכיב זהותי משמעותי אצל רוב יהודי העולם, בגלל קשרים היסטוריים, דתיים וגיאוגרפיים, בין אם מצהירים בכך או לא, אפילו לפי סקר של J-Street, ארגון עם הרבה תפיסות בעייתיות ושגויות כלפי ישראל, עולה שב-2024, 87%, מיהודי ארה”ב חשבו שהתנגדות לזכות קיומה של ישראל היא אנטישמית.
אי אפשר לנתק את הקשר בין התנגדות לקיומה של מדינת ישראל, הבית הלאומי של העם היהודי לבין אנטישמיות, ולראייה אחרי ה-7 באוקטובר 2023, כאשר על אדמת מדינת ישראל התבצע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, העלייה באנטישמיות ברחבי העולם הגיעה למימדים חסרי תקדים של עשרות שנים, וזה כמובן עוד לפני שצה”ל נכנס קרקעית לרצועת עזה ב-26 באוקטובר 2023. ניתן גם לראות את המגמות של שנאת יהודים במערב בזמן שמדינת ישראל נלחמה על עצם קיומה, יהודי ארה”ב מהווים כ-2% מאוכלוסיית ארה”ב ולפי ה- FBI בשנת 2024, 70% מפשעי השנאה על רקע דתי בוצעו כנגד יהודים. אותו הדבר תקף גם לגבי קנדה בה היהודים, המהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית המדינה, היו המיעוט הכי מותקף עם 70% מכלל המקרים של פשעי שנאה על רקע דתי עם סיכוי גבוה פי 25 להיפגע לעומת כל קבוצה דמוגרפית אחרת במדינה. זה מתקשר לגמרי לאמרתו של הרב והפרופסור הבריטי יונתן זקס ז”ל: “אנטישמיות משמעה שלילת הזכות של יהודים לחיות באופן קולקטיבי בתור יהודים, עם אותן זכויות שיש לכל קבוצה אחרת. היא לובשת צורות שונות בזמנים שונים. בימי הביניים, שנאו יהודים בגלל הדת שלהם. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שנאו יהודים בגלל הגזע שלהם. כיום, שונאים אותם בגלל מדינת הלאום שלהם. היא לובשת צורות שונות אבל נשארת אותו דבר במהותה – הדעה שליהודים אין זכות קיום בתור בני אדם חופשיים ושווי-זכויות”.
פרופ’ גולדברג טוען ש “נוסף על כך, ההגדרה(IHRA) מנתקת את תופעת האנטישמיות מכל הקשר אוניברסלי. האנטישמיות, לפי הגדרה זו, היא תופעה העומדת בפני עצמה ואינה קשורה בשום דרך וצורה למופעים אחרים של אפליה, גזענות ושנאה, והמאבק באנטישמיות לא קשור לאמנות בינלאומיות ולארגונים שנועדו להיאבק בתופעות אלו. כאילו שהאנטישמיות היא Sui Generis, דבר יחיד במינו, שנמצא מעבר לכל בעיית גזענות, אפליה ושנאה אחרת. במילים אחרות, ההנחה היא של “עליונות יהודית” במאבק בסוגי הגזענות השונים.”
ההגדרה של IHRA אינה עוסקת במעמד נורמטיבי או היררכי של סבל אלא בזיהוי מדויק של תופעה היסטורית וקונקרטית של שנאת יהודים שקיימת אלפי שנים ובאה לידי ביטוי בהשמדת, טיהור אתני ודיכוי יהודים בכל העולם. לאנטישמיות בניגוד לצורות אחרות של גזענות, לאנטישמיות אכן קיימים דפוסים ייחודיים כגון תפיסת היהודים ככוח קולקטיבי סמוי, ייחוס אשמה קוסמית, דה-הומניזציה לצד דמוניזציה, והמרת שנאה כלפי יהודים לשיח פוליטי או מוסרי לכאורה, שאינה מנתקת אותה ממאבק רחב בגזענות, אלא משקפת עיקרון בסיסי בכל מאבק אפקטיבי באפליה: גזענות אוניברסלית במובן הנורמטיבי, אך פרטיקולרית במופעיה; בדיוק כפי שגזענות אנטי-שחורה, שנאה כלפי צוענים זוכות למסגרות מושגיות ייחודיות בלי שאיש יטען שהדבר מוציא אותן מהמאבק הכללי בזכויות אדם, כך גם המאבק באנטישמיות דורש כלי זיהוי מותאמים, במיוחד לאור יכולתו ההיסטורית של הווירוס האנטישמי לעבור וריאנטים ששכללו אותו, במיוחד הוריאנט של הברית האדומה-ירוקה. הגדרת IHRA אינה שוללת ולא מרמזת על ניתוק מאמנות בינלאומיות או מארגונים אוניברסליים, אלא להפך, היא אומצה בפועל על ידי מדינות, ואוניברסיטאות כחלק אינטגרלי מארגז הכלים האנטי-גזעני שלהם. לכן אין שום לוגיקה באימרה של פרופ’ גולדברג על “עליונות יהודית” בכל הקשור למאבק בסוגי גזענות ואפלייה שונים.
פורסם במקור באתר מידה
