כך מאשימים מרצים באוניברסיטה העברית את ישראל ברצח עם

ב-11.12.2024 התרחש שיעור ציבורי (״עזה בעברית״) בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית, בהפקת התאים הסטודנטיאליים של “חד״שׁ” ו”עומדים ביחד” בהשתתפות סטודנטים והמרצים פרופ’ לי מרדכי, פרופ׳ ליאת קוזמא וד״ר תאופיק דעאדלה. שיעור זה בחלקו הציג פניה לרגש המתעלמת מהאילוצים של המלחמה ובחלקו הציג טענות שקריות בנוגע לפעולותיה של ישראל בעודו מתעלם מהמאמץ ההומניטרי שלה. אירוע זה מצטרף לשלל האשמות כלפי מדינת ישראל על ביצוע “רצח עם” בעזה. האשמות אלו, המלוות באישומים נוספים, גורסות כי מתבצעת השמדה של מערכת הבריאות והחינוך ברצועה. גורמים שונים התחילו להציג את המצב ברצועה בצורה שקרית או במנותק מההקשר ההכרחי שמסביר למה, למשל, נפגעו בתי ספר ובתי חולים במהלך הלחימה.

חלק מהמרצים תוקפים את ישראל זמן רב. בפברואר 2024 פרופ׳ מרדכי, שמלמד בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, טען שישראל מבצעת רצח עם בעזה. באירוע עצמו, ד”ר דעאדלה, מרצה בכיר בחוג ללימודי האסלאם והמזה”ת ובחוג לתולדות האמנות, אמר כי “שני מיליון מהם (פלסטינים) ויותר הולכים ומושמדים”. מעבר לטענה מופרכת זו פרופ’ ליאת קוזמא שמלמדת בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון ופרופ׳ מרדכי טענו באוקטובר האחרון שישראל פועלת במכוון לפגוע במערכת הבריאות ברצועה ולבסוף כחלק מדו”ח של פרופ’ מרדכי אותה הוא מגדיר “כעדותו” מאשים מרדכי את ישראל בהטלת “מצור” על עזה כדי להרעיב את אוכלוסייתה.

טענות המרצים אינן עומדות במבחן המציאות. כאשר הם מאשימים את ישראל ברצח עם הם לא מבססים טענה זאת על סמך הוכחה משפטית. ההגדרה המשפטית ל״רצח עם״ על-פי אמנת האו”ם למניעת רצח עם (1948) היא מעשים המבוצעים בכוונה להשמיד, באופן חלקי או מלא, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית מסוימת. אמנה זו נוצרה בעקבות רצח העם שנעשה ביהודים בשואה בעת מלחמת-העולם השנייה. כדי לקבוע שישראל מבצעת רצח עם, יש להוכיח כוונה ממוסדת להשמדה שיטתית של האוכלוסייה הפלסטינית – הוכחה שמעולם לא הוצגה על-ידי גופים מוסמכים. גם בתביעה שהובאה בנושא על-ידי דרום-אפריקה אל בית-הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בית-הדין לא קבע כי ישראל מבצעת רצח עם, אלא הוציא צווים זמניים המחייבים את ישראל לנקוט בכל האמצעים למניעת מעשים שעלולים להיחשב כרצח עם, דבר שישראל עושה ביתר שאת ,בין היתר, באמצעות: תקיפת מטרות טרור באופן מדויק, שליחת התראות פינוי מראש לעזתים והכנסת סיוע הומניטרי. הראייה למאמציה הרבים של ישראל ולכך שלא מדובר ברצח עם היא שבית-הדין לא הורה על הפסקת המלחמה.

הטענה שישראל פוגעת במכוון במערכת הבריאות הפלסטינית גם היא טענה מופרכת, הרי ישראל מסייעת ודואגת שיבוצעו טיפולים הומניטריים, היא מאפשרת הוצאת אזרחים חולים מעזה למדינות אחרות לקבלת טיפול רפואי ונותנת למדינות זרות לשלוח צוותים ואמבולנסים לתוך הרצועה ואף מספקת טיפול רפואי בשטח. כמו כן ישראל מספקת ציוד רפואי דרך המעברים המוסדרים. אלא שבפועל חמאס משתלט על רוב הסיוע גם בשביל להכין מהם חומרי נפץ, ועל כך משלמים תושבי עזה.

לבסוף הטענה שישראל מטילה מצור על עזה כדי להרעיב את אוכלוסייתה גם היא טענה חסרת שחר. חשוב קודם כל לציין שהטלת מצור אינה הפרה כשלעצמה לפי הדין הבינלאומי אם הוא נועד למנוע העברת נשק לארגון טרור כמו חמאס וכל עוד המצור לא נועד בשביל להרעיב את האוכלוסייה האזרחית. והמציאות היא שהמצור על עזה הוא מנגנון הגנה מפני הברחת נשק. למרות טענתו של מרדכי על הרעבה ברצועה, המצב בשטח שונה לגמרי, כאשר כמות המזון שנכנסה לרצועה מספיקה בכדי להאכיל את כל תושבי עזה במעל ל- 3,000 קלוריות ביום. לצורך ההשוואה, צריכת הקלוריות הממוצעת לאדם באירופה ובצפון אמריקה עומדת על כ-3,540 ליום והממוצע לאדם במדינות אפריקה עומד על כ-2,600 קלוריות ליום. מדובר בדוגמה ברורה לשימוש בנתונים מגמתיים ליצירת נרטיב מוטעה.

ניכר שבניסיון להשחיר את מדינת ישראל בתוך האוניברסיטאות ומחוץ להן מרצים אלו תוקפים את המדינה מבלי להציג את המציאות כפי שהיא. מרצים אלו בוחרים שלא להתייחס כמעט לצד השני במלחמה הזאת- חמאס. למרות אי-הרצון של חד״ש “עומדים ביחד” והמרצים שהם הביאו לקבל את המציאות כפי שהיא – המצב ההומניטרי בעזה הוא באחריות חמאס. רצועת עזה נשלטת מאז שנת 2007 על-ידי חמאס, המוכר כארגון טרור על-ידי מדינות רבות בעולם, כולל האיחוד האירופי וארצות הברית. לאחר הטבח הגדול ביותר כנגד יהודים מאז השואה ולנוכח הצהרות בכירי חמאס להמשיך לפגוע בישראל, ישראל נאלצת להגיב כדי להבטיח הגנה לתושביה. במסגרת זו, היא נוקטת במדיניות המכוונת למזער פגיעה באזרחים. לדאבוננו, פעילי חמאס מונעים לעיתים קרובות מאוכלוסייה אזרחית להיענות לדרישות צה״ל, ואף פוגעים בהם בעצמם. זאת לצד כלי תקשורת ומשרד הבריאות הפלסטיני, שנשלט על-ידי חמאס, המדווחים על מספרים מוגזמים של הרוגי המלחמה, באמצעות הכללת חלק מהנפטרים ממחלה ברשימת האבדות. אי ההבחנה בין תושבי עזה לבין הרוגי חמאס נועדה ליצור נרטיב המעלה את צה״ל על המוקד כצבא אכזרי ולא הומני.

מדינת ישראל נוקטת מאמצים משמעותיים לסייע לאוכלוסייה האזרחית. עם זאת, המציאות מורכבת יותר. חמאס משתמש בתשתיות אזרחיות למטרות צבאיות – פעולה המהווה פשע מלחמה. בתי-חולים, בתי-ספר ומתקני סיוע בינלאומיים משמשים לעיתים כבסיסי שיגור רקטות ומנהרות טרור. שימוש זה אינו מקרי; הוא נועד להציג כל תקיפה ישראלית כמעשה תוקפני נגד מתקנים הומניטריים. בהתאם לדין הבינלאומי, מוסדות רפואיים מאבדים את ההגנה המשפטית כשנעשה בהם שימוש צבאי, כקבוע בסעיף 51 לאמנת ז’נבה.

אם כן, חד”ש, “עומדים ביחד” והמרצים מנסים להציג את המצב בעזה כנושא הומניטרי טהור, תוך התמקדות במונולוגים חד-צדדיים על אשמת ישראל. בפועל, העדויות המוצגות במסגרת “שיעורים ציבוריים” מתעלמות כמעט לחלוטין מאמציה ההומניטריים של ישראל ומחמאס ופועלו, שנכון לשעה זאת מחזיק בעשרות חטופים ישראלים. דיון שכזה משקף לא רק חוסר איזון, אלא גם חוסר אחריות אקדמית. עלינו להבטיח שדעת הקהל תתבסס על מידע אמין, ולא על סילופים שנועדו לשמש ככלי תעמולה.