מהקמפוס לטהרן: טשטוש תפקידה של איראן בערעור הסדר העולמי

פוסט שפורסם בסוף פברואר 2026 על־ידי ‘סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP) מציג נרטיב חד־ממדי לפיו ארה”ב פועלת זה עשרות שנים מתוך דחף אימפריאלי גרידא, וכי כל לחץ דיפלומטי או צבאי על איראן אינו אלא ניסיון כוחני לשלול את ריבונותה. אלא שנרטיב זה נשען על הנחות יסוד בעייתיות, מתעלם מההקשר ההיסטורי והבינלאומי הרחב, ומטשטש את מורכבות היחסים בין משטר האייתולות בטהראן לבין הקהילה הבינלאומית. חשוב להזכיר שבעוד SJP יצאו נגד הפגיעה בריבונות באיראן, הם תמכו בטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה שביצע החמאס ב-7 באוקטובר 2023; הם כינו אותו “ניצחון היסטורי להתנגדות הפלסטינית”, תוך כדי שאלפי מחבלים כבשו קיבוצים ישראלים בתוך הקו הירוק במשך יותר מ-48 שעות.

הסולידריות של קבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות לא מגיעה בוואקום. במאי 2024,
אחרי ההפגנות האנטישמיות בקמפוסים בארה”ב שכללו הטרדות, קריאות ליהודים “לחזור לתאי הגזים” ותקיפות פיזיות נגד סטודנטים יהודים, האייתולה עלי חמינאי פרסם מכתב פתוח בו הוא שיבח את המפגינים וכינה אותם “ענף של חזית ההתנגדות”; הוא קישר אותם למאבק נגד ארצות הברית וישראל, תוך שימוש בטענה אנטישמית על “אליטות ציוניות” שמשפיעות על התקשורת. יש אירוניה רבה בטענות על השליטה מאחורי הקלעים, מפני שבאותה השנה משטר האייתולות היה מקושר לניסיונות ההתנקשות נגד המועמד לנשיאות ארה”ב דונלד טראמפ.

האימפריאליזם ממנו אותם ארגוני זכויות אדם מתעלמים, הוא של משטר האייתולות. במשך שנים, איראן זורעת כאוס ברחבי המזרח התיכון על ידי חימוש ומימון ארגוני טרור ופרוקסיז איסלמיסטיים רצחניים. למשל, במלחמת האזרחים בתימן שהתחילה ב-2014 איראן תמכו בארגון הטרור החות’ים. באותה מלחמה מצאו את מותם מעל ל-400 אלף תושבים, בניהם עשרות אלפי ילדים, בעיקר בשל תנאי מחייה קשים שכללו רעב ומחלות. זה לצד יותר מ-4.5 מיליון בני אדם שנעקרו מבתיהם ו-18.2 מיליון בני אדם, הזקוקים לסיוע הומניטרי, יותר ממחציתם ילדים. במלחמת האזרחים בסוריה שהתחילה ב-2011, משטר האייתולות גם כתת את רגליו והתבסס לטובת נשיא סוריה דאז בשאר אל אסד באותה מלחמה עקובה מדם שהביאה למותם של למעלה מחצי מיליון סורים ומעל ל-5 מיליון פליטים. כל אלה עזרו לאיראן להדק ולחזק את טבעת האש סביב מדינת ישראל לצד ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, חמאס והג’יהאד האיסלמי.

כבר במהלך המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, הקריאה “מוות לאמריקה” ו”מוות לישראל” הייתה לכלי רטורי מרכזי בפוליטיקה האיראנית. היא גם יישמה זאת בפועל, כמו בפיגועים בבסיסי הכוח הרב לאומי בביירות באוקטובר 1983 בו משאיות תופת נהוגות בידי מחבלים מתאבדים פרצו אל מתחמי המגורים של חיילים אמריקאים וצרפתים בביירות, ורצחו כ-241 חיילים אמריקאים ועוד עשרות ממדינות שונות. או בפיגועי יולי 1994 כאשר חיזבאללה, בהנחיית איראן, פוצץ את מרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס, הרג 85 בני אדם ופצע מאות.

לפני המהפכה האיסלמית של האייתולה רוחאללה ח’ומייני ב-1979, היו בשנות ה-60 וה-70 יחסים דיפלומטיים ומסחריים ענפים בין ישראל לאיראן. בניגוד למשטר האייתולות שרוצה להשמיד את ישראל וארה”ב, ראשי ממשלה ישראלים מההווה ומהעבר לצד נשיאים אמריקאים מהעבר וההווה הביעו תמיכה וסולידריות בעם האיראני אלא מול משטר האייתולות שמטיל בהם מורא כבר יותר מארבעה עשורים וגרם לעזיבתם של יותר מ-2 מיליון איראנים שעשרות אלפים מהם חגגו את חיסול הדיקטטור חמינאי. גם באיראן עצמה, לצד האבל בחיסול חמינאי, המוני איראנים חגגו את חיסולו, למרות הסיכון הגדול בפגיעה בהם על ידי המשטר. הדיסוננס הזה מדגים כיצד חלק מהשיח הפרו-פלסטינים במערב אינו נובע באמת מדאגה אוניברסלית לזכויות אדם, אלא מנרטיב פוליטי צר שבו כל מי שמתנגד לישראל או למערב נתפס אוטומטית ב“צד הנכון של ההיסטוריה”.

לפי מסמכים שנתפסו בעזה, במשך שנתיים ממבצע שומר החומות התנהלה התאמה אסטרטגית בין ההנהגות של חמאס, חיזבאללה ואיראן כהכנה ל“אירוע מכונן” נגד ישראל, כולל בניין כוח בלבנון והכנות למערכה רב‑זירתית. לא בכדי שיום לאחר שחמאס ביצע את טבח ב-7 באוקטובר, חיזבאללה התחיל לשגר רקטות לצפון ישראל על בסיס יומי. פחות משבועיים לאחר מכן גם החות’ים הצטרפו למערכה. את כל הגופים האלה משטר האייתולות מימן במיליארדי דולרים במשך שנים כדי ליצור טבעת אש כנגד ישראל ובשביל להשאיר את ידיו נקיות עד כמה שאפשר מחשש להשלכות צבאית או כלכליות.

כפי שאמר נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ’ גור אלרואי, היסטוריון המתמחה בתולדות העם היהודי בעת החדשה בראיון למקור ראשון בפברואר 2026, “מי שאומר שהוא רוצה להרוג אותך – תאמין לו. זהו. לא צריך פרשנות, לא צריך להכניס אידאולוגיות ותפיסות שכוללות לא פעם התנשאות כלפי הצד האחר, כאילו הוא לא באמת מתכוון לזה”. ניתן ללמוד את זה מהתכנון של חיזבאללה לכיבוש הגליל דרך מפות ומסמכים שנמצאו בלבנון ובצהרות של נסארללה עוד טרם מלחמת חרבות ברזל ש”ישראל תחדל מלהתקיים“. אותו דבר תקף גם לחמאס, שמנהיגו יחיא סינוואר הצהיר עוד לפני הטבח ובצורה שמתארת אותו בצורה מדויקת למדי “אנחנו נבוא אליכם, בעזרת אללה, במבול שואג. אנחנו נבוא אליכם עם כמויות רקטות בלתי נגמרות, אנחנו נבוא אליכם עם מבול חסר גבולות של חיילים, אנחנו נבוא אליכם עם מיליונים מבני עמנו, בצורה שתחזור על עצמה”. טרם טבח ה-7 באוקטובר, חמאס בנה מנהרות התקפיות בשביל לחטוף ולטבוח ביישובי העוטף. מבחינה אמפירית ניתן לראות שחמאס הפר שוב ושוב הפסקות אש עם ישראל בפתיחת צוק איתן ובמהלכה, בשומר החומות וכמובן בפתיחת מלחמת חרבות ברזל בתוכה ואחריה. פחות מחודש לאחר טבח ה-7 באוקטובר, ראזי חמד, בכיר חמאס, התחייב לחזור על הטבח “בפעם השנייה, השלישית והרביעית”. אחת על כמה וכמה נכון שאם הפרוקסיז של איראן הצהירו את מאוויהם להשמדת ישראל, אז לא ניתן להתעלם מההצהרות לצד הפעולות של איראן להגשמת היעד הזה.

נראה גם שקבוצות וארגונים שלכאורה מקדשים עקרונות של זכויות אדם, התעלמו מדיכוי המחאות ברחבי טהרן בינואר 2026; כאשר כוחות הביטחון האיראניים ביצעו הרג המוני ושיטתי של אלפי אזרחים בערים שונות, שהפגינו על מצבם הכלכלי-חברתי שהוחמר במידה רבה בשנתיים האחרונות בשל ההרפתקאות של המשטר ומשמרות המהפכה בייצוא המהפכה האיסלמיסטית במזרח התיכון. בשביל לסבר את האוזן, ב‑2025, בזמן שתושבי איראן סבלו משפל כלכלי, משטר האייתולות העביר לחיזבאללה כמיליארד דולר, בין היתר דרך רשת הלבנת הון ומכירת נפט דרך דובאי, בצירוף העברות והברחות כספים דרך סוריה, עיראק וטורקיה.

המשפט הבינלאומי מחייב מדינות להגן באופן אקטיבי על הזכות לחיים של כל אדם בתחום שיפוטן. איראן, שהצטרפה אל האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR) בשנת 1975 ומחויבת להוראותיה, הפרה חובה זו באופן בוטה במהלך הטבח שביצעה באזרחיה בינואר 2026, מה שמהווה לא רק הפרה של הזכות לחיים ושל חובת המדינה להגן על אזרחיה, אלא גם עשויה לעלות לכדי פשעים נגד האנושות לפי המשפט הפלילי הבינלאומי. לא בכדי ב-29 בינואר 2026, שרי החוץ של האיחוד האירופי החליטו להכריז רשמית על משמרות המהפכה של איראן כארגון טרור אחרי הטבח שאירע כנגד אותם מפגינים.

באשר לסוגיית הגרעין, לאחר שאיראן הפרה את הסכמי הגרעין עם המעצמות(JCPOA) ב-2015, ולאחר שהממשל האמריקאי ניסה ללא הצלחה, עוד לפני מבצע עם כלביא ומבצע שאגת הארי, להגיע להסכמות עם משטר האייתולות בנושא הגרעין, הלכה וגברה הדאגה במערב באשר להתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית.

עוד לפני מבצע עם כלביא, דו”חות סבא”א העלו תמונה מדאיגה של הסתרת פעילויות וצבירת אורניום מועשר באיראן, עם פוטנציאל לחומר בקיע לכמעט 9 פצצות אטום. נתונים אלה עמדו בבסיס ההערכות המערביות כי זמן הפריצה של איראן לפצצה אחת נמדד בשבועות ואף ימים, לא בשנים. גם בהפסקת האש אחרי מבצע עם כלביא, איראן המשיכה להעשיר אורניום לרמה של 60%, שקירבה אותה מאד לייצור פצצה גרעינית. לא ניתן להתעלם מהאיומים האלה, במיוחד לאחר שאיראן תקפה את ישראל במאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב”מים בפעם הראשונה באפריל 2024 כתגובה לתקיפה הישראלית בסוריה שבזמנו שימשה כתשתית טרור של איראן בממשל אסד.

במהלך מבצע שאגת הארי, איראן שיגרה מאות טילים וכטב”מים לעבר מדינות במזרח התיכון שבכלל לא תקפו אותה ושחלקן אף הפצירו בארה”ב להמשיך את המו”מ בנושא הגרעין במקום ללכת על האופציה הצבאית. התגובה האיראנית כללה שיגור טילים לעבר מדינות ערביות כמו סעודיה, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין כווית; את אזרבייג’ן, את קפריסין, מדינה שחברה באיחוד האירופי ואת טורקיה שחברה בברית נאט”ו. העובדה שאיראן בחרה להרחיב את הלחימה לאזורים נוספים, לפגוע בתשתיות אזרחיות ולסכן אוכלוסיות שלא נלחמות בה, מוכיחה עד כמה היא מוכנה להצית אש במזרח התיכון כדי לנסות לכפות את רצונה.

יש גם ראשי מדינות במערב שהביעו תמיכה בתקיפה באיראן:

• קנצלר גרמניה פרידריך מרץ אמר במבצע שאגת הארי “אנחנו(גרמניה) בהסכמה לגבי המשטר הנורא באיראן והחלפתו” הוא תמך בישראל ובארה”ב ש”החליטו לפעול באופן עצמאי למרות הסיכונים”. גם במהלך המבצע, מרץ הביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל באומרו: “ישראל עושה עבודה מלוכלכת עבור כולנו”. הוא הוסיף אז: “אני יכול רק לומר שיש לי את הכבוד הגדול ביותר לעובדה שלצבא הישראלי ולממשלת ישראל היה האומץ לעשות זאת”.
• ראש ממשלת קנדה מארק קרני במהלך מבצע שאגת הארי אמר ש”קנדה תומכת בארה”ב בפעולה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולמנוע ממשטרה לאיים עוד יותר על השלום והביטחון הבינלאומיים”.
• ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי אמר במהלך המבצע שהוא תומך בפעולה של ארה”ב למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולאיים על הביטחון הבינלאומי.

בראי המשפט הבינלאומי ופילוסופית המלחמה, יש גם צידוק למערכה שהייתה עם איראן במהלך עם כלביא ולמערכה הנוכחית בשאגת הארי.

החריג המרכזי לאיסור השימוש בכוח הוא לפי סעיף 51 לאמנת האו”ם, המכיר ב”דבר במגילה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבעית להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית, במקרה שמתרחשת התקפה חמושה נגד חברה באומות המאוחדות, עד לנקיטת האמצעים הדרושים מצד מועצת הביטחון לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים”. כלומר, חוקיות השימוש בכוח במסגרת הגנה עצמית תלויה, בין היתר, בקיום של צורך או דרישת הנחיצות. ושניהם התקיימו במקרה של איראן בשני המבצעים.

לפי סעיף 51, הזכות להגנה עצמית אינה מוגבלת למכה מיידית אחת, אלא נמשכת כל עוד מתרחשות התקפות מזוינות מתמשכות או צפויות התקפות חוזרות באותו דפוס. לנוכח התקפה ישירה רחבת‑היקף מאיראן באפריל 2024, לצד דפוס עקבי של מתקפות פרוקסיז, ניתן לטעון שתקיפה ישראלית‑אמריקאית המכוונת לסיכול יכולות התקפיות איראניות מהווה המשך של תגובה הגנתית למתקפה קיימת ולא “מלחמת מנע” נפרדת.

החלטת העצרת הכללית 3314 (1974) מגדירה “תוקפנות” ככוללת בין השאר פלישה מזוינת, הפגזות, חסימה ימית והתקפות על כוחות מזוינים של מדינה אחרת. סעיף 3(g) להחלטה קובע כי גם שימוש ב”כוחות בלתי סדירים” או “קבוצות חמושות” על ידי מדינה אחרת נגד מדינה שלישית, לרבות תמיכה מהותית בהם, עשוי להיחשב כמעשה תוקפנות המיוחס למדינה המפעילה. פרשנות זו תומכת בטענה שדפוס הפעולה האיראני, באמצעות חיזבאללה, חמאס, הג׳יהאד האסלאמי והחות’ים, איננו רק “תמיכה פוליטית” אלא שותפות תוקפנית המייצרת אחריות מדינתית של איראן על התקפות נגד ישראל וארה”ב ובעלות בריתן.

כאשר מדינה מפרה שיטתית משטר פיקוח בינלאומי שנקבע בהחלטת מועצת הביטחון, במיוחד בתחום גרעיני, ניתן לטעון שהיא יוצרת “איום לשלום ולביטחון הבינלאומיים” לפי סעיף 39 של מגילת האו”ם. אמנם רק המועצה מוסמכת להכריז זאת רשמית, אך אי פעולה של המועצה לנוכח הפרות חמורות מעצימה את טענת המדינות הנפגעות, ישראל וארה”ב, שהן נותרו ללא סעד אפקטיבי מלבד מימוש זכות ההגנה העצמית.

במידה ואיראן תחצה את הסף ותבסס יכולת נשק גרעיני, עצם האפשרות של הרתעה קלאסית (מאזן אימה) תהפוך שברירית יותר בשל מאפייני המשטר, אידאולוגיה קיצונית, סיכון למיס-קלקולציה וחוסר יציבות אזורית דרך פרוקסיז. ככל שהאיום העתידי איראני נתפס כ”גבוה” יותר, כמו יכולת להשמיד מרכזי אוכלוסייה ישראליים עם נשק גרעיני, כך גובר הלחץ לפעול לפני שהמשטר מגיע לנשק כזה, דווקא כדי למנוע מצב שבו ניטרולו יהפוך כמעט בלתי‑אפשרי ללא סכנת השמדה המונית. כלומר, תקיפה מקדימה נגד תוכנית שמטרתה לבנות מטריית הרתעה גרעינית סביב המשטר האיראני נועדה להבטיח שהרתעת ישראל וארה”ב תישאר ישימה, ולא תתמוטט לנוכח “חסינות גרעינית” איראנית. משטר שטובח באלפים מאזרחיו לא יהסס להפנות את שאיפותיו הרצחניות כלפי עמים אחרים. לכן, סיום שלטון האייתולות הוא תנאי מוקדם לבלימת שפיכות דמים אזורית וליציבות אמיתית.

 

פורסם לראשונה במקור ראשון