החרם של אמסטרדם וטענות השווא
ב-13 במרץ הודיעה אוניברסיטת אמסטרדם בהולנד על עצירת תכנית חילופי הסטודנטים שלה עם האוניברסיטה העברית בירושלים, שמתקיימת מאז 1986. האוניברסיטה ניסתה להציג זאת כחלק ממהלך רחב יותר, שבו גם נגדעו קשרים עם אוניברסיטאות בהונגריה ובסין בגין חשש לזכויות אדם. אבל האמת ברורה לכל – המהלך הזה לא קרה בוואקום, אלא מדובר בקמפיין שמקדם ה-BDS ומתנהל על ידי ארגונים פרו-פלסטינים בקמפוסים ברחבי אירופה, ארצות הברית, קנדה ומדינות נוספות.
ב-11 במרץ פורסם פוסט באינסטגרם על ידי תא הסטודנטים Occupy for Palestine באוניברסיטת טורונטו, עם סרטון בו נטען שהקמפוס המרכזי של האוניברסיטה העברית, הר הצופים, נמצא על “שטח כבוש”. בעוד שהתאים הסטודנטיאליים הפרו-פלסטיניים באוניברסיטת טורונטו מנסים לטעון שמדובר בשטח כבוש לפי הדין הבינלאומי, למעשה הקרקע עליה בנויה האוניברסיטה ניתנה בצורה חוקית למייסדי האוניברסיטה בצוואה של סר ג’ון גריי היל, עורך דין מליברפול, שאחוזתו שכנה על קרקע זו.
יתרה מכך – ההסתדרות הציונית העולמית שילמה סכום של 6,500 לירות שטרלינג עבור הקרקע בשנת 1914, ואבן הפינה של האוניברסיטה הונחה בשנת 1918.
פרשת פרופ’ שילהוב-קיבורקיאן
אוניברסיטת אמסטרדם וגם תאי הסטודנטים באוניברסיטת טורונטו מעלים את נושא הפגיעה בחופש האקדמי של מרצים באוניברסיטה העברית. הדוגמה הבולטת היא פרופ’ נדירה שילהוב-קיבורקיאן, שהושעתה מתפקידה כמרצה בכירה באוניברסיטה העברית ב-12 במרץ אשתקד.
ההשעיה בוצעה לאחר שאמרה שהיא גאה בזה שישראלים פוחדים לשמוע אותה מדברת ערבית כיוון שפושעים צריכים לפחד, והכחישה את מעשי האונס ב-7 באוקטובר. התבטאויותיה לא מגובות בנתונים מהימנים כפי שהיה אפשר לצפות מחוקרת במעמדה. נוסף על כך, תחת פרופ’ שילהוב-קיבורקיאן למדו סטודנטים יהודים שנאלצו להתמודד עם המסרים הללו אשר תוקפים אותם ישירות.
מגמה בינלאומית
פעולות כגון השעיית מרצים ואנשי סגל ופיטורם בעקבות התבטאויות אנטישמיות אינן מיוחדות לאוניברסיטה העברית או אפילו למוסדות האקדמיים בישראל. ד”ר רופה מירא מאוניברסיטת קליפורניה בסאן פרנסיסקו פוטרה באוקטובר אשתקד לאחר שהתבטאה נגד סטודנט לרפואה שנה ראשונה ששירת בצה”ל.
בדומה אליה, בינואר השנה פוטרה פרופ’ קתרין פרנק מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק לאחר תמיכתה בהפגנות הפרו-פלסטיניות בקולומביה, והתבטאויות נגד חיילי צה”ל במילואים שלומדים במוסד. באוניברסיטת מישיגן פוטרה האדמיניסטרטורית רייצ’ל דוסון בדצמבר 2024 בעקבות הערות אנטישמיות רבות, ואף סירוב לעזור לסטודנטים יהודים משום “שיש להם מספיק כסף ופריווילגיה והם יכולים לדאוג לעצמם”.
תוכנית חבצלות והטענות נגדה
בפוסט נוסף בו התאים הפרו-פלסטינים קראו לניתוק הקשרים בין אוניברסיטת טורונטו לאוניברסיטה העברית, צוין שמאז שנת 2019 תוכנית “חבצלות” של חיל המודיעין מתקיימת באוניברסיטה העברית. הם גם הציגו טענת שווא על פיה מדובר בבסיס צבאי לכל דבר.
טענות אלו לא נוצרו בוואקום, אלא למרבה הצער מהדהדות גם בישראל טרם המלחמה. כבר בשנת 2020, תא חד”ש באוניברסיטה העברית פרסם ש”גג האוניברסיטה הפך לעמדת צלפים כדי לירות על עיסאוויה ועל צעיריה האמיצים” – טענה שהאוניברסיטה הכחישה נחרצות.
הנזק האמיתי לסטודנטים ערבים
החרמות האקדמיים האלה פוגעים קשות בסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית, שמהווים כ-14% מאוכלוסיית הסטודנטים לפי נתונים רשמיים של האוניברסיטה. כשאוניברסיטת אמסטרדם ומוסדות אקדמיים נוספים מנתקים קשר עם האוניברסיטה העברית, הם למעשה שוללים מסטודנטים ערבים הזדמנויות לימודיות ומחקריות יקרות ערך.
הפרדוקס כאן הוא מובהק: קמפיינים שמתיימרים להיות “פרו-פלסטיניים” פוגעים דווקא בערבים הישראלים שבחרו להשתלב במוסד האקדמי המוביל בישראל. הסטודנטים הערבים מאבדים גישה לתוכניות חילופין בין-לאומיות, שיתופי פעולה מחקריים עם אוניברסיטאות זרות, וכן הזדמנויות קריירה ורשתות מקצועיות בין-לאומיות.
החרמות הללו, שמתיימרות לקדם צדק חברתי, יוצרות למעשה אפליה נוספת נגד הציבור הערבי בישראל. במקום לפתוח דלתות ולהרחיב הזדמנויות, הן סוגרות אותן בפני אלה שהכי זקוקים להן.
